האביר הלבן

כה אמרה ליאת"אני איני האור,כי באתי להעיד על האור שנשאת ובא והיה בי"(על פי הבשורה ליוחנן-הברית החדשה)

החדר היה כמעט באפלולית

של סתיו.

מגע אצבעותיך על כפות המנעול,

השלום והחיוך

-אגם של נוחם.

רחצתי,טבלתי בו

פעמיים,שלוש.

עמדנו כך על הסף.

דמות יונה ירדה

נחה על כתפך.

לא ידעתי נפשי

מפני עיניך.

נמוגותי אל אודם השקיעה..

אחזת בידי

להביאני לחדר

לבל אשאב

אל מחוץ לחלום..

אני איני האור"לחשה ליאת"כי באתי להעיד על האור שהיית ונשאת אלי"***********

ידיו

כעלמות לנוער

כנזיריות לטוהר.

מניעות מכונות

מחזקות ברגים,

מנסרות ברזלים,

יצורי מבעירים.

גם אם יבריג ידי אל הצלב-

אני אליו.

הנזיר הישיש מצווה על ליאת להציל את נפשה.

העיר בגופרית מתהפכת

ואתה מצווני לברוח,ללכת.

"זה עמק עכור"אתה אומר

"אני-שומה עלי כאן להישאר".כך

אתה חוזר.

העיר כלפיד,פניך-ברק קרח.

אני -ידיים אליך

גופי-נציב מלח.