תקוע בקיבוץ

תקוע בקיבוץ

הימים שעברו עליו בקיבוץ, נראו לו משמימים. יום רודף יום, והוא עדיין תקוע על הטרקטור בפרדס.

חבריו למחזור כבר היו בחו"ל בשנת חופש, חלקם כבר התחתנו, ולו עוד אפילו אין חברה. הוא הסתיר בקפדנות את העובדה שהוא עדיין בתול בגיל 26. הוא השתוקק לשינוי, אבל לא ידע מהיכן תבוא נקודת הפריצה.

היו לו כמה ידידות בעבר, אבל יחסיו עימן לא חרגו מיחסים אפלטוניים, והם דעכו לאט לאט. הוא פשוט פחד ממין, אם להגיד את הדברים בבוטות.

היא הייתה סטודנטית אמריקאית שפתחה לפניו את השער לעולם המין. למען האמת לא הייתה זו גבורה גדולה להשיג אותה. היא הייתה שנה לפני כן חברה של ידיד שלו מהקיבוץ, נפרדה ממנו, ואח"כ חזרה שוב לארה"ב. הוא ידע מחברו שהיא עושה תואר שני בסוציולוגיה, והיא די משוחררת בענייני מין.

היא הייתה קצת בודדה בבואה בקיץ הבא שוב לקיבוץ. הןא הזמין אותה בערב לחדרו, הראה לה את אלבומי התמונות המשפחתיות שלו, ואח"כ הם שוטטו על מדרכות הקיבוץ הצרות,והוא שוחח איתה על דא ועל הא במשך שעות. היא הייתה בחורה משכילה ומאד אינטיליגנטית. הוא נהנה מאד לשוחח איתה, אבל ידע שמטרתו האמיתית היא להיפטר מבתוליו, איתה. העובדה שהיא מתנדבת, שהם דיברו ביניהם רק אנגלית, השרתה עליו אוירה של שחרור ממעצורים. בערב הרביעי הוא כבר העיז לנשק אותה על שפתיה והיא נענתה לו בהתלהבות.

בערב החמישי היא נשארה איתו בלילה במיטתו. לדאבון ליבו היא הייתה במחזור, אבל לישון בלילה עם בחורה הייתה בשבילו חוויה אדירה. בשלושת השבועות שבאו אח"כ הם ממש חגגו. הוא הרגיש בעננים. הם נסעו הרבה לבילויים בעיר הסמוכה ולטיולים ברחבי הארץ.

היא הסבירה לו שמין בשבילה זה כמו לחם ומים. שאם היא פוגשת בחור נחמד, היא לא רואה סיבה למה לא לשכב עימו. הוא הבין את הרמז ולא נתן לעצמו להיקשר אליה רגשית, או כמו שאומרים "להתאהב". הוא ידע שבסוף החודש היא תחזור לאמריקה והוא יישאר בקיבוץ.

ואכן, זה מה שקרה: אחרי חודש היא חזרה לארה"ב, והשאירה אותו לבד.

שוב חזרו הימים האפורים על הטרקטור בפרדס. אך כעבור שבוע החלו להגיע מכתביה מארה"ב. היא כתבה לו שהואunique  ושהיא, שיצאה כבר עם עשרות בחורים, מעולם לא פגשה בחור כמוהו. המילים האלה סיחררו אותו. זה היה הרגע שהוא התאהב בה. אבל, היא הוסיפה, יש לה בעיה – היא צריכה לסיים את לימודיה באוניברסיטה, ואח"כ לעבוד כמה שנים כדי להחזיר את החוב לממשלה בגין לימודיה.

הוא שבד"כ התקשה לקבל החלטות, קיבל החלטה אמיצה ותוך ימים ספורים הוא ניגש למזכיר הקיבוץ, וביקש ממנו שנת חופש, כאשר הוא מנמק זאת ברצונו להיות קרוב לחברתו בארה"ב. המזכיר אישר את בקשתו מיד. כנראה שראה בו בחור בעייתי, שאולי ייטב לקיבוץ אם יעזוב אותו, או שבאמת רצה לעזור לבחור, שהיה ידוע בקיבוץ ברווקותו הממושכת.

כעבור שבוע-שבועיים, הוא החל לעבוד על מרסס ענקי בפרדסים של עמק-חפר, אצל קבלן, שהכיר אותו מעבודתו בפרדסי הקיבוץ. אמנם הוא עדיין התגורר בקיבוץ, אבל התחיל לנשום את אויר המרחבים. הוא התחיל להרוויח לראשונה בחייו כסף, והרגיש שאוטו – טו וחבל הטבור הקושר אותו לקיבוץ, עומד להנתק.

אבל כעבור חודש נוסף, הגיע מכתב, שבו היא הודיעה לו, שהיא כבר לא רואה עצמה קשורה אליו, והיא כבר יוצאת עם בחורים אחרים. אם הוא רוצה לבוא לארה"ב, זה עניינו, אבל שלא יבוא בגללה.

וכך, הוא התפטר מעבודתו אצל הקבלן, וחזר לפרדס של הקיבוץ.  הוא הגיע למסקנה שהוא כבר לא יעזוב את הקיבוץ והקיבוץ לא יעזוב אותו.