הטיול לדרום אמריקה

טיול משפחתי לדרום אמריקה

הם היו נשואים כבר 6 שנים. שנים הוא חיכה ל"טיול הגדול" שהקיבוץ נותן לחבריו פעם אחת בחיים. הוא לא יצא אף פעם את גבולות הארץ. עכשיו בגיל 40  גדעון רצה לראות את אירופה, או את ארה"ב. אבל אנה, אשתו, רצתה לראות את משפחתה החיה בברזיל, שאותה כבר לא ראתה מזה 7 שנים, וגם לקחת עימם את שני ילדיהם שיכירו את סבא וסבתא.

הם התווכחו על הנושא במשך חודשים. הוא טען כי אין לו מה לעשות בארץ שאת שפתה אינו שומע. בנוסף הוא טען כי הטיול הזה יהיה בעצם ביקור אחד ארוך ומשעמם של עשרות קרוביה של אשתו, במקום הטיול הגדול שהקיבוץ נותן להם. טענה נוספת הייתה שאם הם יקחו את הילדים עימם, הדבר יגזול מהם את כל האנרגיות, כי ילדיהם היו פרועים ושובבים, ונסיעה ללא הילדים תתרום לשיקום נישואיהם.

 אנה, טענה שוב ושוב שהיא חייבת לראות את משפחתה בברזיל, שאותה כבר לא ראתה מזה 7 שנים, וגם להביא את שני ילדיהם שיכירו את סבא וסבתא.

לבסוף הם החליטו להביא את המחלוקת ליועצת הנישואין שלהם, אצלה היו מטופלים מזה כשנתיים. כשהגיעו אליה אשתו לא גילתה כל נכונות להתפשר. היא אמרה: "או שאתה מקבל את תוכניתי לנסיעה לדרום אמריקה, כולל הילדים, או שאני מתגרשת ממך". בלחצה של היועצת, הוא נכנע "ללא תנאים" והסכים לנסוע לביקור המשפחתי, ולוותר על "הטיול הגדול".

גדעון עשה מאמץ ללמוד ספרדית בזמן שנותר עד לנסיעה, בעזרת ספר של בית- ספר ברליץ לשפות. (אבל בברזיל דיברו פורטוגזית). הרבה הוא לא הספיק ללמוד, וכבר הגיע הזמן לנסוע. הם לקחו את שני ילדיהם, בת ה-6 ובן ה-4, עלו על המטוס, וטסו במשך יממה שלימה, עם תחנת ביניים, לברזיל.

הם יצאו מישראל בקיץ והגיעו לברזיל גשומה חורפית וקרה. הוא לא הבין מילה מהשלטים בשדה התעופה וברחובות, וחשש ללכת לאיבוד ברחובות. הואוכמעט שלא הבין מילה משיחות אשתו עם הוריה.

עם אבי אשתו חוזה, הוא מצא שפה משותפת. האב ידע אנגלית ברמה שאפשרה שיחה חופשית, והעריך מאד את  העובדה שגדעון ניסה ללמוד ספרדית לפני הנסיעה והבטיח לו שבחודש וחצי  שהם ישהו בברזיל הוא ימשיך ללמדו ספרדית. הוא היה אדם נלבב וחם, אך עשה רושם שאשתו היא זו שלובשת שם את המכנסיים.

החותנת הייתה אשה שמנה וגסה, שלא יכלה לתקשר איתו בשום שפה. לימים אנה סיפרה לו שהיא אמרה לאמה, כבר ביום הראשון, כי היא כבר החליטה להתגרש ממנו. עובדה זו הסבירה לו בדיעבד מדוע האם הייתה כה מנוכרת כלפיו. לאחר שנים נודע לו כי האמא הזו הכתה את כל ילדיה, והעבירה את שיטת החינוך הזו לבתה.

במהרה התברר לגדעון שכל הגברים במשפחה עובדים באותו מפעל קטן, לזיקוק כסף מתצלומי רנטגן. בעל המפעל היה חואן, בעלה של אחותה הבכורה של אנה. אביה של אנה ובעלה של אחות אחרת היו הפועלים שלו. המצב הזה הוליד מתחים במשפחה. אביה של אנה לא אהב את מעמדו כפועל, והגיס, חואן , בעל המפעל נהג להשפיל את האב של בתו, בהזדמנויות שונות.

גדעון יכול היה לציין כי חואן ואשתו העשירים נהגו כלפיהם יפה. הם אפילו נהגו בנדיבות כלפי משפחתם ומימנו להם טיול גדול בברזיל. חואן ואשתו, היו אנשים משכילים, בעלי תואר באוניברסיטה, ידעו לדבר אנגלית וניתן היה ליצור עמם  תקשורת.

כל אנשי המשפחה לא קראו ספר, לא הלכו לראות סרטים או קונצרטים. גדעון התרשם שהם עובדים קשה, והבילוי היחידי שלהם הוא לצאת מפעם לפעם למסעדה. האווירה בבתיהם הייתה מאד חומרנית. הם לא התעניינו במה שקורה בארץ, בהיסטוריה של הארץ, ודאי שלא במה שקורה בתנועה הקיבוצית, או בלימודיו של גדעון שבאותה שנה גמר את הכשרתו כמורה להיסטוריה. גם עם חואן ואשתו, המשכילים שבמשפחה, אפשר היה לשוחח רק על ענייני כלכלה ועסקים.

כל זה כמובן שהעיק על גדעון, אך לא היה לו עם מי לחלוק את הרהוריו.

לגדעון הפריעה העובדה שהאחות הבכורה ובעלה חואן היו עשירים כל-כך, גרו בבית מפואר, עם שתי משרתות. הם הדגישו את עושרם בכל הזדמנות, וכאמור כל משפחתם הייתה תלויה בהם. גדעון היה קיבוצניק, והעושר הזה היה לצנינים בעיניו. הייתה לו גם הרגשה שהוא נראה בעיניהם עוף מוזר – קיבוצניק, אדם ללא רכוש כלל וללא עניין בענייני כספים.

אחרי חודש הוא חזר לבדו, כי שנת הלימודים הייתה אמורה להתחיל. אנה והילדים נשארו בברזיל לחודש נוסף. הייתה זו שנתו הראשונה של  גדעון כמורה, וגדעון, הפרפקציוניסט, התאכזב מהביצועים של עצמו. הוא ישב בביתו לבדו ושקע במרה שחורה.

כשאנה חזרה עם שני הילדים, היא ראתה שגדעון אינו כתמול שלשום. היא אמרה לו חד וחלק: "אם אתה שוקע בדכאון אני עוזבת אותך".

גדעון נבהל, התעשת ויצא מיד מן הדכאון. לאחר 6 שנים נוספות הוא ואנה התגרשו.

אפילוג:

גדעון, אני רוצה לשאול אותך שאלה: למה לא נפרדת מאנה הרבה שנים לפני כן?

תראה אני בן להורים גרושים. אני חשבתי שהמשימה שלי בחיים היא שזה לא יקרה גם לי. כמו-כן התקופה הארוכה שהייתי רווק, גרמה לי לפחד מפרידה. בדיעבד, אני יודע שהייתי צריך לעשות את זה שנים רבות לפני שעשיתי את זה. הנסיעה הזו הבהירה לי את המרחק בינינו ואת חוסר הסיכוי של המשך הנישואים האלו. מה שחשוב הוא שאחרי הגירושים לא התייאשתי ומצאתי את החצי השני שלי, והקמתי לי את הקן המשפחתי מחדש. אתה רואה, שזה כמו שאני אומר תמיד: "כל מה שקורה קורה לטובה"?