מהות הדברים

ראשית יש לדעת להבין לאישורו של דבר מה הוא האלוהים ומי אתם.

האינסוף עצמו הוא האלוהים = 'האב'. הוא הדבר עצמו, החכמה האבסולוטית אבי כל הדברים בו.
כולם הדברים בו, בני-האלוהים הם. = 'הבן ' בו שוכנת מהות האב.

ז"א אלוהים אתם.
וכך על כולם בניו אומר האב בספר תהילים פרק פב

(ה) לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ:

(ו) אַנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם:

(ז) אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָֹּרִים תִּפֹּלוּ:

(ח) קוּמָה אֱלֹהִים שָׁפְטָה הָאָרֶץ כִּי אַתָּה תִנְחַל בְּכָל הַגּוֹיִם:

ובכן, האלוהים הוא הדבר עצמו שהוא האחד האינסוף הטרצנדנטי = 'האב', אבי כולם הדברים בו.

'הבן' = מהות הדברים = מהות האלוהים מהות האב, מהותו האינסופית- האלמותית של האינסוף בכולם.

רוח-האלוהים זו מהות האב הנמצאת בבן (בכולם.)

מהותנו (מהות כולם), נשמת האלוהים האינסופית האלמותית של האינסוף היא.

מהותנו זו מהות האב בבניו. בניו = הדברים, = כולם = הבן.

לא גוף ולא דמות הגוף האב עצמו ומהותו.

כל גוף בר-מוות הוא. גוף הבן (הגוף שלנו בני האדם) הוא רק עוד גוף ולא המהות האלמותית שבגוף.

רוח אלוהים מרחפת על פני המים זו תנועת השכינה (תנועת המהות, כל הנשמה) בעת התוהו ובוהו מחורבן העולם.

האלוהים חי את החיים באדם לאחר שנפח רוח-חיים בגופו של האדם, וכך מאפשר לנשמה האלמותית, למהותו, לנשום-חיים, לחיות.

האינסוף שהוא אחד האלוהים את החיים חי ברוחו = במהותו.

לא כהכרה, תת-ההכרה של האדם אינה סובלת וגם לא נהנית

כתת-ההכרה וההכרה של האדם, כך האלוהים האב ואלוהים הבן.

האלוהים (האב) לא סובל ולא נהנה.

אלוהים (הבן) שהוא המהות של האב, גם סובל וגם נהנה.

האב והבן שהם הדברים ומהותם, אחד הם.

רק האינסוף עצמו בלבד, רק הוא אחד האלוהים הטרצנדנטי האלמותי שכמוהו מתמיד כולם ללא יוצא מהכלל, בו.

כולם בו = הגופים הסופיים שלא כמוהו האחד האינסוף האלוהים האלמותי, הם כולם ברי-מוות בו.

כל האינסופיים כולל האבדון מוכלים בו באחד האינסוף האלמותי אחד-האלוהים.
לו וחלילה בכל מחזוריות שלמה את כולם האלוהים לא יגביל בו, מהותו שהיא כל הנשמה שבכולם, תאבד לתמיד עם כולם בו, ולעולמים לא יתאפשרו להם החיים בו, אלא רק ייסורי-מוות נוראיים מנשוא, ייסורי-תופת פרמננטיים בלתי-פוסקים באין מהם אפילו גם לא רגע דל אחד של הפוגה מהמציאות האכזרית והנוראה מכל מציאות אפשרית, היא מציאות האבדון האיום והנורא שבו.

בכדי שהצדק האבסולוטי ייעשה לכולם בו, האלוהים שכאמור הוא האינסוף, בחכמתו- האבסולוטית בחסדיו הרבים וברחמים גדולים, מנהל אותם כולם הדברים בו.
הודות לזו עשייתו הקדושה-הנסית, האלוהים מאפשר למהותו האלמותית שתחייה בכולם, ושחלילה לתמיד לא תאבד בו.

לכן, בכדי שייעשה הצדק האבסולוטי לכולם, האלוהים מגביל אותם בו, ובעיקר את הטוב את הרע ואת הנורא לכולם, כאשר בכל סוף בריאה מחריב אותה בכדי שמראשיתה ועד לתחילת הסוף שלה, מהותו, שכאמור היא נשמתו האלמותית שבכולם תחייה, וכך תחווה חרותה מהעבדות האכזרית הנוראית והקשה מנשוא בזמן המעבר ההכרחי בין חורבן העולם לבריאה החדשה.

ישעיה סה,יז:
כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה
וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל לֵב:

https://www.facebook.com/thecashiers/posts/10151872570083927?comment_id=28986881&offset=0&total_comments=17&pnref=story