חופשי זה לגמרי לבד — תהיות מתגלגלות

אולי לזוגיות יש מתמטיקה אחרת מזו הידועה. מתמטיקה עם מערך אקסיומות משלה, בה אחד ועוד אחד הם הרבה יותר משניים. זאת כמובן בהתבסס על ההנחה ש'יותר' זה יותר טוב. ומהו ה'יותר משניים' הזה? קרוב לוודאי שלאנשים שונים יהיו פרשנויות שונות. לי ה'יותר משניים' הוא מקום של רגיעה, שלווה, נחמה, כתף, צחוק. כן, הרבה צחוק. גם נדיבות.
אך שקט כזה, האם יוכל להצמיח מתוכו סערות? האם סערות יכולות לבוא גם ממקומות רגועים, שלווים, נינוחים? האם ארצה בו כ'יותר משניים' אם אגלה שלא ניתן ממנו להגיע לסערות? אינני יודעת. שאלה לא פתורה. אניח לה לעת עתה.
זוגיות, מה הנוסחה הנכונה לה, מהו המינון הנכון, האופטימלי, בין "קח" ל"תן"?
ברקע שיר מזרחי: "קשה אותָך לתפוס, את לא יוצאת לי מהראש." "יש לנו אחד את השני, אני ואת ביחד זה כוח." "אלוקים שלח אותך אלי, ישר לתוך חיי."
מתמטיקה פשוטה. פשוטה מדי. פשטנית. משהו בתוכי מתקומם, נרגז. מעורר בי צחוק ציני.
אני מכירה גם פשטות אחרת — זו של אחרי מסע. זו שבאה מתוך התנסות וחקר. פשטות היוצאת מתוך המעמקים אל תובנות מזוככות, אל התמצית. פשטות המגיעה מתוך המורכבות, אחרי מסע ארוך, תוך ניקוי כל השבבים. פשטות כזו יוכלו להתפעל ממנה מי שחקרו ונברו. הם שיוכלו להתרגש. כך באמנות. כך במדעים.
אם אקח את תופעת הכוח כדוגמה, נמצא שהוא ניתן לתמצות לארבעה סוגים בלבד. ולא די בכך - הפיזיקאים שואפים להגיע לחוק שיאגוד את כולם לאחד.כך באמנות, כך במדעים. אולי כך גם בזוגיות.
איתךָ אני במתמטיקה הפשוטה הזאת, הבאה מתוך המעמקים, הנבנית מתוך המורכבות, השואפת אל החוק האחד, המסביר את הכול.
ואהבה. איך אביע אותה במילים של מתמטיקה פשוטה כזאת? אולי היא מזדככת עד לאין מילים - ארבעה חוקי יסוד הופכים אחד, והוא הופך לא כלום, רק תחושה. כל מילה שמנסה לקרקע אותה, את האהבה, רק פוגמת. האם אוכל ממרחקים, בלי קול, בלי מילים, להביע אותה לך?
אך שקט כזה, האם יוכל להצמיח מתוכו סערות? האם סערות יכולות לבוא גם ממקומות רגועים, שלווים, נינוחים? האם ארצה בו כ'יותר משניים' אם אגלה שלא ניתן ממנו להגיע לסערות? אינני יודעת. שאלה לא פתורה. אניח לה לעת עתה.
זוגיות, מה הנוסחה הנכונה לה, מהו המינון הנכון, האופטימלי, בין "קח" ל"תן"?
ברקע שיר מזרחי: "קשה אותָך לתפוס, את לא יוצאת לי מהראש." "יש לנו אחד את השני, אני ואת ביחד זה כוח." "אלוקים שלח אותך אלי, ישר לתוך חיי."
מתמטיקה פשוטה. פשוטה מדי. פשטנית. משהו בתוכי מתקומם, נרגז. מעורר בי צחוק ציני.
אני מכירה גם פשטות אחרת — זו של אחרי מסע. זו שבאה מתוך התנסות וחקר. פשטות היוצאת מתוך המעמקים אל תובנות מזוככות, אל התמצית. פשטות המגיעה מתוך המורכבות, אחרי מסע ארוך, תוך ניקוי כל השבבים. פשטות כזו יוכלו להתפעל ממנה מי שחקרו ונברו. הם שיוכלו להתרגש. כך באמנות. כך במדעים.
אם אקח את תופעת הכוח כדוגמה, נמצא שהוא ניתן לתמצות לארבעה סוגים בלבד. ולא די בכך - הפיזיקאים שואפים להגיע לחוק שיאגוד את כולם לאחד.כך באמנות, כך במדעים. אולי כך גם בזוגיות.
איתךָ אני במתמטיקה הפשוטה הזאת, הבאה מתוך המעמקים, הנבנית מתוך המורכבות, השואפת אל החוק האחד, המסביר את הכול.
ואהבה. איך אביע אותה במילים של מתמטיקה פשוטה כזאת? אולי היא מזדככת עד לאין מילים - ארבעה חוקי יסוד הופכים אחד, והוא הופך לא כלום, רק תחושה. כל מילה שמנסה לקרקע אותה, את האהבה, רק פוגמת. האם אוכל ממרחקים, בלי קול, בלי מילים, להביע אותה לך?
חג האהבה
ירח של טו באב
כמוהו כירח של כל טו בחודש.
לאהוב
מתאים תמיד
לקריאת הפוסט
חֲנֻכָּה
כְּשֶׁהָלַךְ הָאוֹר וְהִתְמַעֵט
בְּתַהֲלִיךְ קוֹסְמִי מֻפְלָא,
עָשָׂה הָאָדָם לְמַגֵּר
אֶת...
לקריאת הפוסט
ושוב שנה חדשה
כצמד טליים תמימים
בעשב הירוק, הפשוט.
לאלה אני מתגעגעת
לכאלה מייחלת.
מאחלת
שכזו תהיה
השנה הנכנסת
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
והרי אצל כל אדם זוית הראיה שונה, שלא לומר - שני אנשים שצריכים- לסנכרן בינם לבין עצמם.
כנ"ל לגבי רגשות .
משחר ימי ההסטוריה האהבה מלאה תפקיד ראשי בחיי אנשים וכנראה עד סופה - ותשובה אחת אין.
תודה על השתוף.
באהבה מהסוג הזה אתה חופשי, וכך הגדרתי אותה:
היא שאלה אותו מה זו אהבה?
הוא אמר לה:
אין שום דבר רומנטי באהבה;
אהבה היא לא תשוקה,
אהבה היא הערכת אישיותו של האהוב,
אהבה היא הרצון ברווחתו ובאושרו,
ואחריות על אושרו.
אהבה היא עבודה קשה,
היא נתינה ולא קבלה.
אהבה היא חמלה,
הרצון שלא לפגוע לעולם באהוב,
אהבה היא קשר נפשי,
הבנה עמוקה והיכרות עם נפשו.
מה הוא אוהב,
מה מצחיק אותו,
ממה הוא סובל,
לבכות איתו כאשר הוא סובל,
והיא תמיד אהבה לשמה.
(זה נכתב בלשון זכר אבל זה נכון לשני המינים)
אני שמחה כמובן שגרמתי הנאה ובעיקר שעוררתי מחשבה.
את דנה בשני נושאים: זוגיות ואהבה. והם אינם זהים !
יש אהבה ללא זוגיות וגם להיפך.
על אהבה כבר נכתב כל כך הרבה, מה שאוכל לסכם הוא, כי האהבה איננה רצונית.
לעומת זה הזוגיות תלויה לגמרי בהחלטות שקיבלנו.
אז ניתן להרהר מהי צורת הזוגיות העדיפה - ואין כזו.
לכל זוג (ולמעשה לכל יחיד/ה) אופן הזוגיות המתאים לו.
משנמצאה הנפש האהובה, או אז אפשר לדון בזוגיות.
מאחל אהבה וזוגיות טובה לכולם.
תודה להעלאת מחשבותיך, תודה לדבריך. גם לאיחול כמובן.
היה מעניין לקרוא דברייך,אף כי הפעם הבנתי רק את הנושאים שהעלת ולא כל כך ידעתי אם ירדתי לסוף דעתך.בכל אופן דעתי,כפי שהאהבה מתבטאת בי-אם היא לא נוצרת מתוך סערה שמביאה אותי לעולמות עליונים -היא מתקיימת כסימפתיה ואמפטיה ותו לא.
לאחר ששנים אחדות הסערה קצת נירגעת,אני חיה עם הזֵַכר של אותם הריגושים עם אותו האדם ומסוגלת לשחזר את התעלות הרגש והדימיון לעולמות ההם שחוויתי בתחילת היחסים.זה תלוי מאד גם בבן הזוג,איך הוא מנווט.
באהבה כזו,אין מקום לחישובים.כל אחד עושה את המקסימום שהוא יכול .יכולתי לכתב על זה ספר.
אני גם מאמינה שכשהאהבה מצליחה,זוהי אהבה שנישלחה מלמעלה: אותו האדם באותה השעה שהיה זקוק לה עם "מלאך"כזה שבדיוק יודע לאהוב כמו שאת צריכה,וזה קורה בשעה שאת זקוקה.כשיש התאמה כזו,אני מאמינה שזה מלמעלה.
בעניין ה'סערות', נראה שהתייחסת לאלו המלוות את האהבה, דהיינו התשוקה. כוונתי הייתה גם בתחום הזה, אך לא רק. סערות הן כל מה שעשוי לעורר ולרגש, בכל תחום שהוא, כל מה שמסקרן ומושך לפענח אותו. אולי אפשר לומר - הפוך מהרגיעה.
ובענין ה"מלאך", שמגיע כשהוא מגיע, מבלי שלנו יש יד בסדר, ובכן, לפעמים, כשאני מתעייפת, אני שמחה למחשבה הזו, ומקווה שכך זה עובד.