זיכרונות אהבה מירושלים

אחר כך הכל ישכח,לכן יש לרשום,להשחיל הזיכרון באלבום של מילים,בתמונות שיאירו שעות קשות.

אנחנו שוב בירושלים.זו ירושלים של ארי.אנו עוברים במכונית ליד מונומנט של מדרגות המתחילות על הקרקע ,אבל קטועות באוויר."מה זה"?הוא שואל כמו מורה את התלמידה."אלה מדרגות שמובילות לירושלים של מעלה"אני עונה .הפאסיון של מתאוס וירושלים-הם עבורי ארי.אנחנו ממשיכים ל"הר המגנט".ארי רוצה להראות לי פלאי ירושלים.הוא מספר לי שבעצם אנחנו במדבר יהודה ומצביע על הטרשים היבשיםהמשתפלים .פה ושם עצי תאנה,עץ עתיק ומתחתיו ערביה פולה כיניםמראש ערמוני של בתה.עץ זית מתעקם לו בעקשנות הצידה.ליד רמת רחל ארי מצביע"כאןהייתי פעם עם אהובה שלי,חתיכה אחת"וקורץ לי בשובבות ושנינו ניזכרים.כמעט ושכחתי אותו המיקרה.

אני בטוחה שאין כאן הר מגנט"אני אומרת לו.ארי מחייך"דווקא יש!.הדתיים בטוחים שמההר הזה יבוא המשיח.רוצה לראות משהו יפה.?הנה אני מכבה את המנוע ותראי שהמכונית תעלה מעצמה,כבויה"הוא מכבה המנוע והמכונית אכן עולה מעצמה.לא הייתי מתפלאה עם ארי בקסמיו עשה את המעשה.

"אז כניראה שרק ניראה שזו עלייה ,אבל בעצם זו ירידה?" אני אומרת לו.ארי מהנהן ומחייך.

אנו מסיירים בשכונת גילה(קרי גילו)ארי מסונוור מהאבן הבהירה של הבתים ואני ניזכרת בפסוקים ומדקלמת לו"לא יאמר לך עוד עזובה...כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גויים יירש"כל פסוקי הנחמה של ישעיהו עולים פיתאום בזיכרוני מקוטעים"לא יאסף עוד שימשך..הטי יריעות אוהלך"

פסוקים משיר השירים עולים בי כשידו של ארי

על ידי על ידית ההילוכים שלו ומתערבבים לי עם פירקי הנחמה על ציון"כי לרגע קטון עזבתיך וברחמים רבים אקבצך"וברחמים ואהבה רבים ארי שם ימינו תחת ראשי בחדר הצנוע ששכר לנו בעין כרם."את משתעממת"?שואל אותי כשאני שואבת אל תוכי בשקט מוחלט את האושר הרב להיות עם ארי"נהפוך הוא"אני עונה בפלצנות ושנינו צוחקים.ואני כבר אז אומרת לעצמי"זכרי כל רגע כל עוד הוא הווה.אחר כך זה יהיה רק זיכרון.

המשך יבוא