חדר כושר
חדר הכושר
אמש החלטתי ללכת לחדר הכושר למחרת.
והבוקר התנהל שיג ושיח ביני לבין עצמי שנמשך שעה ארוכה.
ביני אמר: קומי כבר בטטה ולכי כבר לחדר הכושר.
עצמי: קר בחוץ ויש מעט ערפל. הראות היא למרחק קילומטר בלבד ואני לא אסתכן במצב זה.
מה את מטוס מה איכפת מהערפל במרחקים, השיב ביני בגיחוך, קומי. אפילו השמש כבר זורחת.
עצמי השיבה בהתפנקות: זאת שמש שקרית והיא לא מחממת וכל כך טוב במיטה החמה מתחת לשמיכת הפוך, אלך ביום אחר, נאה יותר.
ביני אמר בכעס: בכל יום תמצאי תירוצים חדשים כדי להישאר במיטה, בטלנית שכמוך. את צריכה להניע את עצמותיך הזקנות.
עצמי השיבה באיטיות מושכת את המילים: אתה יודע שהמון אצנים ואקרובטים מקבלים דום לב דווקא תוך כדי פעילות גופנית. ורופא המשפחה אמר לי שעדיף להיות שמנה ובריאה מאשר רזה וחולנית.
ביני:חכם מאד, זהו! החוצה!
הוצאתי רגל אחת כדי לבדוק את המשקעים באוויר. כשביני מזרז אותי עם הרגל השנייה. אחריהן יצאתי אני כולי בשלמותי.
בעצלתיים לבשתי את בגדי ההתעמלות ויצאתי אל גורלי.
התנעתי את הרכב ומבט בראי הבהיר לי שזה עתה חולף על פני אוטו הזבל. עכשיו אצטרך להשתרך אחריו מבית לבית. אוף איזה עיקוב. שיירה ארוכה של רכבים נגררת אחרי. אני שואבת נחמה מכך שאינני הסובלת היחידה. בקצה הרחוב אוטו הזבל מפנה לנו דרך והתנועה זורמת.
ברחוב הלסינקי חונות מכוניות חניה שנייה ושלישית. אני מנסה לעקוף אותן אבל ממול דוהרת מכונית ואני שבה לנתיבי. כולם מאחורי צופרים לא יודעת למי אבל לא איכפת לי. עוד ניסיון עקיפה שמצליח לי כמעט כשקשיש מופיע מולי ובאצבע ארוכה עושה לי נונונו. מזל שלא דרסתי אותו.
אני נכנסת לנתיב הימני כדי לפנות ימינה לרחוב ז'בוטינסקי. האור האדום התחלף לירוק. אין הולכי רגל אפשר להתחיל בפניה כשלפתע טס לצידי קרוב קרוב כמעט מנשק לרכבי אוטו אדום שבעצם המתין לפניה שמאלה.מה לעשות שינה את דעתו מבלי לסמן. שינוי דעתו הנמהרת העלתה את דפיקות ליבי. עצרתי בחריקה מנסה להירגע כי רק סנטימטרים אחדים הפרידו בינינו. בינתיים כל הרכבים שמאחורי מנצלים הזדמנות וטסים לפני.
בדרך נמיר הגיח מימיני קטנוע חולף על פני מכוניתי ובאותה שנייה אופנוע רב רעש מבזיק משמאלי. הזעה מתחילה לבצבץ על מצחי. אשה עם סלים מחליטה בזה הרגע לחצות את הכביש בריצה שלא במעבר חצייה. אני מפנה את האוטו שלי למנוע דריסה וודאית של האשה עם הסלים. ובגללה אני עוצרת את הרכב עצירת פתע.הרכבים שמאחורי צופרים צפירות מלאות חמה. איזה מעצבנים, אני מחזירה להם צפירות יותר חזקות.
לפני מתנהל סוברו אפור שעובר מנתיב לנתיב. המסכן טרם החליט באיזה נתיב רוצה להיות. בנות היזהרו ממנו כי אם לא החליט לגבי נתיב הנסיעה איך יחליט על חתונה.
סוף סוף אני נכנסת לככר שלפני הכביש המוביל לקנטרי. זכות קדימה למי שנוסע בכיכר אבל הנהגים החביבים לא זוכרים את חוקי התנועה. אני מצליחה בקושי להשתלב בנסיעה בכיכר וביציאה ממנו ומאותתת ימינה כשבלונדית ברכב שטח עצום דוהרת לעברי. ברגע האחרון אני מצליחה לעצור וצועקת לה מטומטמת. המחמאה שהענקתי לה מרחה מעט שמן על עצבי החורקים.
הגעתי לקנטרי כל עוד רוחי בי מיוגעת ומוטשת. כשהחניתי את היונדאי הקטנה שלי הופיע ז'לוב ענק והודיע לי שהחניה שמורה לעצמו.
בבקשה ממך תן לי חמש דקות.
התדיינתי עם ביני לבין עצמי אם אחרי כל תלאות הדרך אני עוד צריכה להיכנס לחדר הכושר. גם ביני וגם עצמי היו מותשים כמוני ושתקו. הבנתי את הרמז ועשיתי אחורה פנה.
אמש החלטתי ללכת לחדר הכושר למחרת.
והבוקר התנהל שיג ושיח ביני לבין עצמי שנמשך שעה ארוכה.
ביני אמר: קומי כבר בטטה ולכי כבר לחדר הכושר.
עצמי: קר בחוץ ויש מעט ערפל. הראות היא למרחק קילומטר בלבד ואני לא אסתכן במצב זה.
מה את מטוס מה איכפת מהערפל במרחקים, השיב ביני בגיחוך, קומי. אפילו השמש כבר זורחת.
עצמי השיבה בהתפנקות: זאת שמש שקרית והיא לא מחממת וכל כך טוב במיטה החמה מתחת לשמיכת הפוך, אלך ביום אחר, נאה יותר.
ביני אמר בכעס: בכל יום תמצאי תירוצים חדשים כדי להישאר במיטה, בטלנית שכמוך. את צריכה להניע את עצמותיך הזקנות.
עצמי השיבה באיטיות מושכת את המילים: אתה יודע שהמון אצנים ואקרובטים מקבלים דום לב דווקא תוך כדי פעילות גופנית. ורופא המשפחה אמר לי שעדיף להיות שמנה ובריאה מאשר רזה וחולנית.
ביני:חכם מאד, זהו! החוצה!
הוצאתי רגל אחת כדי לבדוק את המשקעים באוויר. כשביני מזרז אותי עם הרגל השנייה. אחריהן יצאתי אני כולי בשלמותי.
בעצלתיים לבשתי את בגדי ההתעמלות ויצאתי אל גורלי.
התנעתי את הרכב ומבט בראי הבהיר לי שזה עתה חולף על פני אוטו הזבל. עכשיו אצטרך להשתרך אחריו מבית לבית. אוף איזה עיקוב. שיירה ארוכה של רכבים נגררת אחרי. אני שואבת נחמה מכך שאינני הסובלת היחידה. בקצה הרחוב אוטו הזבל מפנה לנו דרך והתנועה זורמת.
ברחוב הלסינקי חונות מכוניות חניה שנייה ושלישית. אני מנסה לעקוף אותן אבל ממול דוהרת מכונית ואני שבה לנתיבי. כולם מאחורי צופרים לא יודעת למי אבל לא איכפת לי. עוד ניסיון עקיפה שמצליח לי כמעט כשקשיש מופיע מולי ובאצבע ארוכה עושה לי נונונו. מזל שלא דרסתי אותו.
אני נכנסת לנתיב הימני כדי לפנות ימינה לרחוב ז'בוטינסקי. האור האדום התחלף לירוק. אין הולכי רגל אפשר להתחיל בפניה כשלפתע טס לצידי קרוב קרוב כמעט מנשק לרכבי אוטו אדום שבעצם המתין לפניה שמאלה.מה לעשות שינה את דעתו מבלי לסמן. שינוי דעתו הנמהרת העלתה את דפיקות ליבי. עצרתי בחריקה מנסה להירגע כי רק סנטימטרים אחדים הפרידו בינינו. בינתיים כל הרכבים שמאחורי מנצלים הזדמנות וטסים לפני.
בדרך נמיר הגיח מימיני קטנוע חולף על פני מכוניתי ובאותה שנייה אופנוע רב רעש מבזיק משמאלי. הזעה מתחילה לבצבץ על מצחי. אשה עם סלים מחליטה בזה הרגע לחצות את הכביש בריצה שלא במעבר חצייה. אני מפנה את האוטו שלי למנוע דריסה וודאית של האשה עם הסלים. ובגללה אני עוצרת את הרכב עצירת פתע.הרכבים שמאחורי צופרים צפירות מלאות חמה. איזה מעצבנים, אני מחזירה להם צפירות יותר חזקות.
לפני מתנהל סוברו אפור שעובר מנתיב לנתיב. המסכן טרם החליט באיזה נתיב רוצה להיות. בנות היזהרו ממנו כי אם לא החליט לגבי נתיב הנסיעה איך יחליט על חתונה.
סוף סוף אני נכנסת לככר שלפני הכביש המוביל לקנטרי. זכות קדימה למי שנוסע בכיכר אבל הנהגים החביבים לא זוכרים את חוקי התנועה. אני מצליחה בקושי להשתלב בנסיעה בכיכר וביציאה ממנו ומאותתת ימינה כשבלונדית ברכב שטח עצום דוהרת לעברי. ברגע האחרון אני מצליחה לעצור וצועקת לה מטומטמת. המחמאה שהענקתי לה מרחה מעט שמן על עצבי החורקים.
הגעתי לקנטרי כל עוד רוחי בי מיוגעת ומוטשת. כשהחניתי את היונדאי הקטנה שלי הופיע ז'לוב ענק והודיע לי שהחניה שמורה לעצמו.
בבקשה ממך תן לי חמש דקות.
התדיינתי עם ביני לבין עצמי אם אחרי כל תלאות הדרך אני עוד צריכה להיכנס לחדר הכושר. גם ביני וגם עצמי היו מותשים כמוני ושתקו. הבנתי את הרמז ועשיתי אחורה פנה.
מכתב בקשה מהיושב במרומים
לנכדי הצעיר והיקר שהתגייס זה עתהכשהיית קטן חשבנו שאתה כבר לא תצטרך להילחם. אז קיווינו.ואתה כמו גם חבריך רוצה להיות קרבי אז זה יהיה כך.נכדי האהוב אתה עומד להיכנס לפאזה חדשה בחייך וכל שינוי מביא...
לקריאת הפוסט
מכתב תודה ליושב במרומים 5
מכתב תודה ליושב במרומים 5
אני מודה לך על ההזדמנות שנפלה בחלקי לפגוש אנשים טובים באמצע הדרך. ובמיוחד אני מודה לך שזימנת לי את הזכות הגדולה להיות במחיצת אשה מופלאה ומיוחדת, שהאירה לי שעות וימים...
לקריאת הפוסט
מכתב ליושב במרומים 4
מכתב ליושב במרומים 4.
ריבונו של עולם איזה באג הכנסת למוחם של השבדים ובעיקר לשרת החוץ שלהם.
בדרך כלל אמפטיה פירושה להיכנס לעורו של הזולת או של הקורבן (לא באופן מילולי) על מנת להבין ולחוש את...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
איזה תאור יפה נתת, איך לא להגיע לחדר הכושר.
סביר להניח גיטה שאת רשומה אחרת לא היית נוסעת, וכמי שנוסעת למכון את וודאי יודעת מהם השעות שהכי קל לנסוע בקטע הזה.
חוץ מיזה את צריכה להגיע רעננה ושמחה כי את הדרך הארוכה כבר עשית בהתדיינות בינך לבין עצמיך ולדרך יצאת.
לא היית צריכה לעשות פרסה כשהיית בחניה, אלא לחפש חניה אחרת.
אני מאחל לך הצלחה בפעמים הבאות ושלא תצטרכי בכלל את ההתדיינות בינך לבין עצמיך.
אלי
רשומה משעשעת.אני גם מכירה את הויכוחהפנימי ואת השעה הזאת.הצחקת אותי.אבל אצלי,בגבעתיים,בשעה הקרובה ל6 בבקר,הכל כמעט פנוי לנהיגה.רק חזרה ישנה הבעיה של אוטוזבל לפעמים.אל תוותריי לעצמי.