הוא לא אוהב שמאחרים

הדרך הבדוקה להמנע מאחורים -פשוטה --לא נפגשים -אין אחורים --והאמא של הבעל תמיד צודקת --עובדה כמעט כל זוג שני בישראל מתגרש --כי הילד של אמא תמיד צודק וגם להיפך --האמא של הילדה --ואגב שירים עדיפים על כאלה סיפורים עצובים

לפני הכל, ובעצם בעיקר, אני שמחה ברוך שהסיפור מעניין לך. וכעת בהתיחס להתיחסותך לנושא העולה מתוך הסיפור - איחורים. מבחינתי כאדם (מעבר לסיפור) אני מסכימה עם ידידתך, ואסביר - ככלל חשוב לא לאחר. איחור מעיד על זלזול בזמן של האחר, מפגין חוסר כבוד כלפיו, וכך גם כלפי המאחר עצמו. זה מעבר לפספוס שעלול להיגרם כתוצאה מאיחור. אבל, גם כאן, כמו ברוב העניינים בחיינו, המידתיות, האיזון, הוא הדרך הנכונה, גם אני סבורה, כאמור, שלא קריטי אם לא נגיע בדיוק בזמן לביקור חברתי. מהמקום של נינוחות ורוגע. בהתיחס למשפט האחרון בתגובתך - מצבים כאלו, כפי המתוארים בסיפור, בהחלט עלולים להוביל לפרידה. סביר שהם "יושבים" על מערכת רעועה, שענין האיחורים עשוי להיות רק טריגר לעורר אותה. כלומר זה לא שענין האיחור הוא כל כך קריטי, אלא שהוא "הזדמנות" שוב לריב.

דניאל ידידי, אם אמשיך את הקו שלך, כי אז הפתרון לסכסוכים עתידיים הוא להיות נזיר בטיבט. הסיכוי להגיע לעימות כלשהו שם שואף לאפס. שם גם אין חותנת. 

אנו עדיין כאן, והבעיה היא בעיה, ואתה מדגיש אותה דרך ההכללה, שיש בה מן האמת במידה זו או אחרת. אני בכל אופן שמחה שעוררתי מחשבה.

באשר לשירים, ובכן, גם ביניהם ישנם עצובים. אך מעבר לכך - הכתיבה, שלי, אבל לא רק, מטרתה אינה רק לשמח ולהקל על החיים, אלא גם, ואולי בעיקר, לגעת במקומות הכואבים, הקשים, להתבונן בהם, להרגיש אותם ולחשוב עליהם.



מבטיחה, בכל אופן, בשבילך, לדאוג לאזן עם דברים שמחים (אגב, השיר על השבלול, יש בו חיוך מסוים) :)

עמליה יקירה, התגובה שלך כל כך משמחת אותי ככותבת. כי זו השאיפה שלי בכתיבה - להצליח לגעת, ואני מבינה שכאן הצלחתי. 

לגבי תגובות לאחרים - ניסיתי וגם הצלחתי. תוכלי לראות כאן תגובתי לחברים שהגיבו. אלא אם כן לא הבנתי שאלתך.

למירה,

הכן מטלטל,גרמת לי להתבייש במין הגברי,וגם ריגשי אשמה ללא עוול בכפי...

אבל ניראה לי שכל גבר יזכר בקטעים דומים של כעס שאינו במקומו שהוא

סימפטום למערכת יחסים כעייתית...להרשם מהר למכון אדלר בכדי לפרק את

המוקש שבבסיס המערכת הזוגית וזאת בטרם נקודת האל-חזור...מעורר מחשבה מירה.

נשים -נשים --איזו  הסכמה -אגרסיבית -שהמטרה היא גבר טיפש ואם לא חכמה --אבל בהזדמנות אספר לכם על מאחרת -סידרתית --ובן לוויתה הנגרר -שנשארו במזרח הרחוק-((-בטח כבר קבלו אזרחות -))- כי חברי מארגן הטיול  החליט לאחר מספר אזהרות להשאירם מאחור

דובי ידידי,

אתחיל מהסוף - אני שמחה שעוררתי מחשבה. מבחינתי זו הצלחה. 

וכעת, באשר למחשבה שהתעוררה, ובכן, מקרה כזה ודאי שאינו יוצא דופן, לכן כנראה הוא נוגע ומעורר גם מחשבה, לעבר וגם לעתיד. 

בכל אופן, אין צורך לשאת על גבך משא הגברים כולם (לבטח די והותר לך בשלך...) :)

 

דניאל (קשת) ידידי,

הסיפור מביא סיפורה של אשה אחת. מכאן ואילך, כל קורא והפרשנות שלו. (אגב, ההכללה הובעה כאן לא רק על-ידי המין הנשי, גם הגברי הסכים). זכותך כמובן לפרש כרצונך, שזה אומר גם שלא להכליל. כשלעצמי ברור לי שלא רק גברים חוטאים בחוסר רגישות, גם נשים חוטאות בכך. 

באשר לסיפור שלך - אשמח לקרוא. אני סקרנית לקרוא.

 

אני מוחה בתוקף על הפגיעה בתוארי --אני חושב שהרווחתי ביושר תואר גבוה יותר למשל -ביריון תל אביבי --אגב לקודמי נתנה הגברת שלש אזהרות ולי כלום --ישר תקפה בשיא העדינות -- אני על התואר לא מוותר --מילא שכונתי --אפשר שידרוג -- דחילק --שדרגי משכונתי לתל אביבי -נו ??  מה כבר ביקשתי ?