כל הדרך הלך לבד - 46
שולה השוטרת צעדה במלוא קומתה דרך מרכז העיר אל תחנת המשטרה. כשחלפה ליד הפלאפל שמול הקניון טרפה מנה. מיד כשנכנסה לתחנת המשטרה נקראה לפקד רויכמן. איך הוא יודע שבאתי? טלפתיה או משושים של חרגול וגמל שלמה? ויש עוד אפשרות, חשבה. יש הולכי על שתיים שמסתובבים בתחנה וזה כל תפקידם. ריבונו של עולם. נו, מה הבאת? שאל רויכמן כשעמדה מולו כרגיל ולא הציע לה לשבת. העניין לא קל ולא פשוט, השיבה. זו לא תשובה. את אומרת לי שהכול אבוד? לא את זה אמרתי. למנהלת הדואר אסור למסור מידע על בעלי תיבות הדואר.
תספרי לסבתא, צרח. אני הייתי מוציא ממנה הכול. אדוני, רק בית משפט רשאי לחייב אותה לתת לנו את שם בעל התיבה. רמזת לה על חשבון הבנק שהיא הסתירה מבעלה? אמרתי לה כל מה שרצית. וכלום? תשלחי להוא מתל אביב את המידע שאספת. תסבירי לו הכול. היא שתקה. הנהנה. באותו רגע הבינה בבהירות רבה למדיי שהיא אחוזת חרדה בשל שנאתה אליו. אך גם חששה שמא יש ברגשותיה משהו המפיץ ריח שנאה, והוא יפענח אותה. רויכמן הפקד מחפש קרבן, חשבה. והיא נפלה לידיו כפרי בשל. להרף עין היא הביטה בפקד, מצפה שיגיד לה לצאת. לְמה את מחכה? זהו. סיימתי אתך, אמר. ומיד שלח יד לשפופרת הטלפון.
אלוהים, אני באמת צריכה את עזרתך, חשבה שולה. לפני שהוא יוציא אותי מדעתי. מה יש לו נגדי? מה.בגלל שאני גבוהה ממנו? הוא רוצה להשכיב אותי? אפילו בחלום לא אסכים. אבל הרעיון מוצא חן בעיניי. בפעם הבאה שהוא יקרא לי לבוא אליו אצא מחדרו מענטזת לו, עד שינזל לו הריר, למגעיל.
ישיבת חבורת צל"ם נפתחה עם קרמבו. קצת שינוי, אמרה מירי. מי רוצה להגיד ראשון מה יש לו היום? אני, אמר איבגי. לא תאמינו איזה התפתחויות יש בעסקי המצלמה בדואר ועם הדודה שלי שתחיה. דבר ראשון: אחרי שהדודה שלי סיפרה לי על המצלמה שהחברה שלה הזאתי מהדואר גילתה לה, אמרתי לדודתי להתלבש יפה. איבגי, זו טעות איומה מה שעשית. חכה. תשמע עד הסוף. היא בחרה ללבוש חולצה אדומה וחצאית שחורה. אמרתי לה לחבוש כובע ענקי, שהבד שלו מסתיר לגמרי את הפנים. עכשיו אתם מבינים? כל הכבוד. לא סתם אומרים שאתה בלש. שכחתי את שם הבלש הבלגי המפורסם. פוארו, אמרה נורית. תמשיך.
אתם לא תאמינו מה קרה. כל העבודה של הדודה שלי ושלי הלכה. המצלמה לא צילמה באותו יום. זה מה שנודע לדודה שלי. אתם כבר יודעים מאיפה אני יודע. בטח יודעים. מהמנהלת של הדואר. קליעה בול. בנוסף לזה היא סיפרה שהאנשים האלה מתל אביב יצאו מדעתם בגלל הפשלה של המצלמה. ויש עוד שחקן בהצגה שלנו. מי? שניים, ענה איבגי. מפקד המשטרה של העיר שלנו והשוטרת שראיתם בבית הספר ביום של המסדר בוקר בגלל הגנבה של הכסף. אבל הדודה שלי מספרת שהשוטרת לא מסוכנת לנו. היא נשמה טובה, אמרה. בכל אופן כדאי להיזהר גם ממנה ולתפוס מרחק, אמרה נורית. עוד משהו? מה, לא מספיק? המכתבים מהרעָים מגיעים אליך חָלק? לא צריך לדאוג לזה. מי הולך לספרייה לפתוח ספר על היוונים מלפני אלפיים שנה? אני חושב שיותר מאלפיים שנה, אמר אבנר. תבדוק באינטרנט, זרקה מירי, וכולם פרצו בצחוק משחרר.
וכשנרגעו אמרה נורי: השאלה עכשיו לאן אנחנו ממשיכים. דבר אחד ברור: המשטרה והלשכה של הרעים יהפכו כל אבן כדי לתפוס אותנו. לכן אני מודאגת. כי למרות המאמצים שהשקענו עד עכשיו, איני רואה שום שינוי לטובה עבור סבא קנרי. אני פוחדת שהוא ילך לי כמו שהסבא הראשון הלך לי בלי שעזרתי לו. מירי שמעה ומיד הגיבה. את לא צריכה להסתכל על זה ככה. עשינו משהו,אפילו שזה לא הרבה. לפני חודש כשהתגבשנו לחבורה איש לא הזכיר אותו. עכשיו, אפילו שלא מחזירים לו את הכסף שסבא שלו יעקב מהאי ההוא שביוון הפקיד בבנק אנגלו-פלשתינה לפני המון שנים, וגם כשהרעים לא מזיז להם בשבילו- לפחות מדברים עליו. כולם.וזה יותר ממה שהיה מקודם. דיברתי שטויות? אף אחד לא היה אומר את זה טוב יותר ממך,ענתה נורית. ואבנר הוסיף: נוני, את לא חושבת שיש גם טיפה של תקווה? יכול להיות שכן, השיבה נורית. אולי זו אני שהפכתי להיות ספקנית וחסרת סבלנות מאז שאנחנו נפגשים. אבל אני לא חוששת להגיד שהרבה זמן גם לפני שהיינו חבורה התחלתי להבין שהחיים לא כל כך קלים. עכשיו אני רואה הרבה יותר אפור. גם בחולצה האדומה של הדודה שלי? שוב נשמע צחוק מתגלגל באולם הסופר-קוסמוס, והקופאיות הפכו את ראשן להביט בילדים.
איך שלא יהיה, אמרה נורית, אני תמיד יוצאת מהפגישות שלנו מרוצה וגם מאמינה שאנחנו יכולים לעשות עוד דברים שלא עשינו עד עכשיו למען הזקן. לפני שהתפזרה החבורה אמר איבגי: גם בבית הספר שלנו אני מריח כל מיני דברים שלא היו קודם. זה אולי לא מנחם, אבל הצרות שלנו מתחלקות על יותר ילדים, ואז המנה שכל אחד מקבל קטנה יותר.
ארבעת ילדי החבורה אמרו במקהלה את הססמה. כולם בשביל אחד. איבגי יצא מהפגישה באותה הרגשה שתמיד הייתה מופיעה אצלו לאחר שניצח במשחקים. מין כיף כזה לא ברור, אבל יש לו ערך מוסף של סתם התרגשות רגעית. מאז שהכניסו אותו לחבורת צל"ם הרגיש שהוא מועיל, גם אם עדיין לא ראה תוצאות שמביאות את נורית להיות מפסוטה ואת הזקן קנרי ליותר נחת בחייו העלובים. איך שלא יהיה הייתי מסכים להתחלף עם נורית, חשב. לה לפחות יש אותו. לי אין שום סבא. גם לא היה לי. למה זה? לאבא ולאימא שלי בטוח שהיו הורים. אז למה אף פעם לא סיפרו לי על ההורים שלהם כמו שנוני ובטח גם אבנר מדברים עם ההורים שלהם בזמן שהם יושבים ואוכלים או בזמן אחר. אני כל כך מתגעגע לסבא כזה. אבל לא יכול לשאול את הילדים על זה. אפילו לא את אבנר, שהוא באמת חבר אמיתי, שיגיד איך ההרגשה כשיש סבא. אני מנחש למה לא שאלתי על זה. כי יכאב לי אחרי שאדבר על זה. איך שלא יהיה, סבא לא יצוץ לי פתאום משום מקום. אבל אצל הדודה אנולה אני יכול לדבר חופשי אחרי כל ההרפתקאות והמארבים המשותפים שלנו בדואר וכאלה. איך שכחתי אותה? היא יכולה בקלות להיות לי כמו סבא, ואפילו שהיא צעירה, בכל מקרה הקשר שלי אתה השתפר המון. אבל אני גם צריך להיזהר שלא להעליב אותה, כי היא לא בגיל של סבתות. מקודם כמעט לא הכרתי אותה. אז יש לי קצת מזל שיש לי אותה. לא נורא. כשאפגוש אותה בקרוב אני אגיד לה שאני מוכן לעשות בשבילה שליחויות לקניות. מה שהיא תבקש. מגיע לה. בלעדי החבורה של ילדי צל"ם גם אותה הייתי מפסיד. אז מצבי לא כל כך גרוע. יש ילדים בבית הספר, כמו למשל שלומי המכוער, שפי אלף מסכנים ממני. למה? לא יודע. ככה שמעתי על ילדים כמו פיני שלא סותם את הפה שלו על שלומי. וכל זה בגלל הפרצוף של פיני שהבנות אומרות שהוא נורא חתיך וכל הזמן נגררות אחרין. ציפי חברתו זה בסדר שהיא נדבקת אליו. אבל למה נירה השמנה אתם? את נירה הוא מנסה לשדך לי- בשביל שנהיה ארבע ה, הוא אומר. ככה יהיה יותר כיף, אמר לי פעם. איזה כיף יכול להיות לי צמוד לנירה השמנה. למה הוא בוחש בצלחת שלי? אבל מצד שני יכול להיות שציפי חברתו של פיני היפה היא שדוחפת את נירה לידיים שלי..לא בטוח שאני מפרש נכון את הדברים, אבל גם יודע שככה אני לא יכול להמשיך. לא יודע איך להוריד את הפיני היפה הזה מעליי. מה הוא חושב? שאם היינו פעם קצת חברים הוא יכול עכשיו להגיד לי עם מי להיות חבר? מרגיז אותי איך שפיני הזה מסדר ומפרק קליקות בבית הספר. אני אגיד לו שלא בא על נירה. מצידי שייקח גם אותה לעצמו.
תספרי לסבתא, צרח. אני הייתי מוציא ממנה הכול. אדוני, רק בית משפט רשאי לחייב אותה לתת לנו את שם בעל התיבה. רמזת לה על חשבון הבנק שהיא הסתירה מבעלה? אמרתי לה כל מה שרצית. וכלום? תשלחי להוא מתל אביב את המידע שאספת. תסבירי לו הכול. היא שתקה. הנהנה. באותו רגע הבינה בבהירות רבה למדיי שהיא אחוזת חרדה בשל שנאתה אליו. אך גם חששה שמא יש ברגשותיה משהו המפיץ ריח שנאה, והוא יפענח אותה. רויכמן הפקד מחפש קרבן, חשבה. והיא נפלה לידיו כפרי בשל. להרף עין היא הביטה בפקד, מצפה שיגיד לה לצאת. לְמה את מחכה? זהו. סיימתי אתך, אמר. ומיד שלח יד לשפופרת הטלפון.
אלוהים, אני באמת צריכה את עזרתך, חשבה שולה. לפני שהוא יוציא אותי מדעתי. מה יש לו נגדי? מה.בגלל שאני גבוהה ממנו? הוא רוצה להשכיב אותי? אפילו בחלום לא אסכים. אבל הרעיון מוצא חן בעיניי. בפעם הבאה שהוא יקרא לי לבוא אליו אצא מחדרו מענטזת לו, עד שינזל לו הריר, למגעיל.
ישיבת חבורת צל"ם נפתחה עם קרמבו. קצת שינוי, אמרה מירי. מי רוצה להגיד ראשון מה יש לו היום? אני, אמר איבגי. לא תאמינו איזה התפתחויות יש בעסקי המצלמה בדואר ועם הדודה שלי שתחיה. דבר ראשון: אחרי שהדודה שלי סיפרה לי על המצלמה שהחברה שלה הזאתי מהדואר גילתה לה, אמרתי לדודתי להתלבש יפה. איבגי, זו טעות איומה מה שעשית. חכה. תשמע עד הסוף. היא בחרה ללבוש חולצה אדומה וחצאית שחורה. אמרתי לה לחבוש כובע ענקי, שהבד שלו מסתיר לגמרי את הפנים. עכשיו אתם מבינים? כל הכבוד. לא סתם אומרים שאתה בלש. שכחתי את שם הבלש הבלגי המפורסם. פוארו, אמרה נורית. תמשיך.
אתם לא תאמינו מה קרה. כל העבודה של הדודה שלי ושלי הלכה. המצלמה לא צילמה באותו יום. זה מה שנודע לדודה שלי. אתם כבר יודעים מאיפה אני יודע. בטח יודעים. מהמנהלת של הדואר. קליעה בול. בנוסף לזה היא סיפרה שהאנשים האלה מתל אביב יצאו מדעתם בגלל הפשלה של המצלמה. ויש עוד שחקן בהצגה שלנו. מי? שניים, ענה איבגי. מפקד המשטרה של העיר שלנו והשוטרת שראיתם בבית הספר ביום של המסדר בוקר בגלל הגנבה של הכסף. אבל הדודה שלי מספרת שהשוטרת לא מסוכנת לנו. היא נשמה טובה, אמרה. בכל אופן כדאי להיזהר גם ממנה ולתפוס מרחק, אמרה נורית. עוד משהו? מה, לא מספיק? המכתבים מהרעָים מגיעים אליך חָלק? לא צריך לדאוג לזה. מי הולך לספרייה לפתוח ספר על היוונים מלפני אלפיים שנה? אני חושב שיותר מאלפיים שנה, אמר אבנר. תבדוק באינטרנט, זרקה מירי, וכולם פרצו בצחוק משחרר.
וכשנרגעו אמרה נורי: השאלה עכשיו לאן אנחנו ממשיכים. דבר אחד ברור: המשטרה והלשכה של הרעים יהפכו כל אבן כדי לתפוס אותנו. לכן אני מודאגת. כי למרות המאמצים שהשקענו עד עכשיו, איני רואה שום שינוי לטובה עבור סבא קנרי. אני פוחדת שהוא ילך לי כמו שהסבא הראשון הלך לי בלי שעזרתי לו. מירי שמעה ומיד הגיבה. את לא צריכה להסתכל על זה ככה. עשינו משהו,אפילו שזה לא הרבה. לפני חודש כשהתגבשנו לחבורה איש לא הזכיר אותו. עכשיו, אפילו שלא מחזירים לו את הכסף שסבא שלו יעקב מהאי ההוא שביוון הפקיד בבנק אנגלו-פלשתינה לפני המון שנים, וגם כשהרעים לא מזיז להם בשבילו- לפחות מדברים עליו. כולם.וזה יותר ממה שהיה מקודם. דיברתי שטויות? אף אחד לא היה אומר את זה טוב יותר ממך,ענתה נורית. ואבנר הוסיף: נוני, את לא חושבת שיש גם טיפה של תקווה? יכול להיות שכן, השיבה נורית. אולי זו אני שהפכתי להיות ספקנית וחסרת סבלנות מאז שאנחנו נפגשים. אבל אני לא חוששת להגיד שהרבה זמן גם לפני שהיינו חבורה התחלתי להבין שהחיים לא כל כך קלים. עכשיו אני רואה הרבה יותר אפור. גם בחולצה האדומה של הדודה שלי? שוב נשמע צחוק מתגלגל באולם הסופר-קוסמוס, והקופאיות הפכו את ראשן להביט בילדים.
איך שלא יהיה, אמרה נורית, אני תמיד יוצאת מהפגישות שלנו מרוצה וגם מאמינה שאנחנו יכולים לעשות עוד דברים שלא עשינו עד עכשיו למען הזקן. לפני שהתפזרה החבורה אמר איבגי: גם בבית הספר שלנו אני מריח כל מיני דברים שלא היו קודם. זה אולי לא מנחם, אבל הצרות שלנו מתחלקות על יותר ילדים, ואז המנה שכל אחד מקבל קטנה יותר.
ארבעת ילדי החבורה אמרו במקהלה את הססמה. כולם בשביל אחד. איבגי יצא מהפגישה באותה הרגשה שתמיד הייתה מופיעה אצלו לאחר שניצח במשחקים. מין כיף כזה לא ברור, אבל יש לו ערך מוסף של סתם התרגשות רגעית. מאז שהכניסו אותו לחבורת צל"ם הרגיש שהוא מועיל, גם אם עדיין לא ראה תוצאות שמביאות את נורית להיות מפסוטה ואת הזקן קנרי ליותר נחת בחייו העלובים. איך שלא יהיה הייתי מסכים להתחלף עם נורית, חשב. לה לפחות יש אותו. לי אין שום סבא. גם לא היה לי. למה זה? לאבא ולאימא שלי בטוח שהיו הורים. אז למה אף פעם לא סיפרו לי על ההורים שלהם כמו שנוני ובטח גם אבנר מדברים עם ההורים שלהם בזמן שהם יושבים ואוכלים או בזמן אחר. אני כל כך מתגעגע לסבא כזה. אבל לא יכול לשאול את הילדים על זה. אפילו לא את אבנר, שהוא באמת חבר אמיתי, שיגיד איך ההרגשה כשיש סבא. אני מנחש למה לא שאלתי על זה. כי יכאב לי אחרי שאדבר על זה. איך שלא יהיה, סבא לא יצוץ לי פתאום משום מקום. אבל אצל הדודה אנולה אני יכול לדבר חופשי אחרי כל ההרפתקאות והמארבים המשותפים שלנו בדואר וכאלה. איך שכחתי אותה? היא יכולה בקלות להיות לי כמו סבא, ואפילו שהיא צעירה, בכל מקרה הקשר שלי אתה השתפר המון. אבל אני גם צריך להיזהר שלא להעליב אותה, כי היא לא בגיל של סבתות. מקודם כמעט לא הכרתי אותה. אז יש לי קצת מזל שיש לי אותה. לא נורא. כשאפגוש אותה בקרוב אני אגיד לה שאני מוכן לעשות בשבילה שליחויות לקניות. מה שהיא תבקש. מגיע לה. בלעדי החבורה של ילדי צל"ם גם אותה הייתי מפסיד. אז מצבי לא כל כך גרוע. יש ילדים בבית הספר, כמו למשל שלומי המכוער, שפי אלף מסכנים ממני. למה? לא יודע. ככה שמעתי על ילדים כמו פיני שלא סותם את הפה שלו על שלומי. וכל זה בגלל הפרצוף של פיני שהבנות אומרות שהוא נורא חתיך וכל הזמן נגררות אחרין. ציפי חברתו זה בסדר שהיא נדבקת אליו. אבל למה נירה השמנה אתם? את נירה הוא מנסה לשדך לי- בשביל שנהיה ארבע ה, הוא אומר. ככה יהיה יותר כיף, אמר לי פעם. איזה כיף יכול להיות לי צמוד לנירה השמנה. למה הוא בוחש בצלחת שלי? אבל מצד שני יכול להיות שציפי חברתו של פיני היפה היא שדוחפת את נירה לידיים שלי..לא בטוח שאני מפרש נכון את הדברים, אבל גם יודע שככה אני לא יכול להמשיך. לא יודע איך להוריד את הפיני היפה הזה מעליי. מה הוא חושב? שאם היינו פעם קצת חברים הוא יכול עכשיו להגיד לי עם מי להיות חבר? מרגיז אותי איך שפיני הזה מסדר ומפרק קליקות בבית הספר. אני אגיד לו שלא בא על נירה. מצידי שייקח גם אותה לעצמו.
תגובות
0
אהבו
0
1223
כתוב/י תגובה...
עריכת תגובה
השבה לתגובה
מחשבות על המלחמה
מספר ימים הייתי על הפנים פנים. זה כמובן לא מוזר לי. עוד 5 ימים ואני בן 90.
מקווה שבקרוב יעצור השעון שלי כי...
לקריאת הפוסט
דברים מספר הדברים
אם יום מחר יבוא בזמן, ואני עודני כאן, לא אשכח מה שהיה
כמו בחלום אלך ביום מחר אל המדבר ושם אכתוב על אבן את כל...
לקריאת הפוסט
תראו את הסמוטריץ הזה
סמוטריץ' לקח אקספרס את הקופה. ארז את הפקלאות ורץ אשכרה לחברים שלו באורגינל.
איינשטיין החכם אמר, שאלוהים לא...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות