"זה מזכיר לי..."
זכרונות נאספים ומתרבים
במשך כל שנות החיים.
וצריך רק גורם קטן,
שישלוף את הזכרון ואותו יעלה ויביא.
והוא עולה כל כך פרטי, כלכך אישי!
לפעמים כתגובה על ארועים מסוימים
ולפעמים תחושה של אחד החושים:
טעם מסוים.... או ריח מוכר,
לחן או קול מרגש שנשמע...
תמונה או נוף נהדר, וגם מראה פניו
של אדם, שפגשנו אי פעם.
וגם סוג של מרקם המורגש בעורנו ובכף ידנו...
וישנם חוויות וארועים מסוימים
שנחוו אז ,עם אנשים נוספים
וכאשר יחד נפגשים וזכרונות מעלים----
כל אחד זוכר
את הארוע באופן אחר!
כי הזכרון הוא סובייקטיבי, אישי :
תערובת של רגשות, תחושות,מצבי רוח
וגם אופיו של אותו ארוע.
כאשר מעלים את הזכרון, גם לאחר שנים
כל אותם גורמים אל הזכרון מתלווים.
לקראת חג הפסח
ושוב אביב הגיע
ושוב פסח מתקרב ובא
ומה נשתנה?
מה באמת השתנה?
התבגרנו בשנה,
נוספו,בשעה טובה,
נכד ו/או נכדה במשפחה
והשמחה רבה.
גם בילינו וטיילנו,
ובמזל טוב בן או בת חיתנו!
גם כאב וצער...
לקריאת הפוסט
לפיד ראשון
עברו שנים וכבר חלפו דורות...היום מתקצר וקריר הרבה יותר,השמש שוקעת והחושך משתרר,כולם אל המערה חשיםלהיות יחד הם נאספיםלהרגע מן הפחד, מהקור והמחשכים.הרוח נוהמת, ברקים מבזיקים,רועמים הרעמים....וכולם...
לקריאת הפוסט
לוח השנה והזמן.
שוב הזמן להחליף את לוח השנה....(נכתב והובא לפני שנה)דף אחרי דף מהלוחמתעופף לו ברוח.בתחילת כל חודש או בסופודפי הימים והשבועות--מחכים לסימון של פגישות,הזמנות,ארועים ותזכורות...והתקווה בליבנו...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
כמה נכון,רק חשבתי על זה ואת היבעת את המחשבה הזאת,אז כאשה לבד,אני יכולה לומר לך שזה שאין עם מי לשתף את הזיכרון הזה,הופך את זה לקשה מעט.
בתי לא אוהבת שניכנסים ל"חיים שכאלה"היא מכנה זאת,אז אין עם לחלוק(היא דווקא כן עושה את זה לפעמים,אבל,כמובן שאיני מציינת זאת)נוסף על דברייך,ישנם זיכרונות שפיתאום הופכים לרצף הגיוני של סובב ומסובב ואני לומדת מהם משהו על חוקיות החיים.אז רק זיכרונות נעימים לך,עליזה.
תודה על תגובתך היפה והכנה.
אכן, עצוב וגם קשה כשאין מישהו לחלוק איתו את הדברים.
צריך להשלים עם המצב: ככה זה, אלו החיים...
ונכון שמסיפורי הזכרונות אפשר להסיק מסקנות,ולהביא משלים ודוגמאות.
כל טוב ושנמשיך "לרקום" , לקיים ולהוסיף זכרונות טובים. מעליזה
הזיכרונות הינן מאגר של הארועים שחווינו בימי חיינו. הם מתוייגים ברשמקול אי שם בתאי המוח. הם עולים וצצים כשקורה ארוע דומה המעורר את הזיכרון. .. קראת י אתמול ספר דגיטלי שהכתיבה אישה כשהייתה בגיל 92. הספר הוא שורשים של המישפחה שלה ובין היתר העלתה רשמים מילדותה ומהארועים שליוו את משפחתה מעת הגיעם באמצע המאה ה 19 מרודוס. . פגשתי את האישה באוגוסט שנה שעברה. התפלאתי על הזיכרון ובהירות המחשבה .. הייתה כבר בת 96 . היא נפטרה כעבור חודשיים לאחר שפגשתי בה. . למדתי על צורת החיים והקשיים שליוו את המשפחות שחיו כאן בתנאים קשים. סיפור מרגש של זיכרונות על אהבות על מות ועל גרוש. . שכחתי להזכיר. שהקשר בינינו נוצר באקראי כאשר בתה המתגוררת בארהב קראה בגוגל כתבה שהייתי שותף לה על גורל משלחת בריטית לסיני שהשתתף בה סבא רבא שלי. המישלחת בת 5 אנשים נירצחה וגופות חברי המשלחת ניקברו בכנסיית סנט פול בלונדון. והאישה שראתה את שמי בכתבה וצויין שם שאני מהרצליה חיפשה אותי בבזק והיא מודיעה לי שהיא ואני נינים לשני אחים. היא נכדה של אח של סבא רבא שלא ידעתי על קיומו. אז לאן הגעתי עם הסיפור על מאגר הזיכרונות.
תודה על תגובתך המעניינת!
יש בה דוגמה להעלאת זכרונות שהצטברו במשך החיים,
ומגלים לנו דברים מפתיעים (ולפעמים עצובים) ועוזרים לנו
גם בבנית המשך ההיסטוריה המשפחתית והלאומית שלנו..
עליזה