הבית שלנו
לפני שנים רבות, בנה אבינו את ביתנו,
כך תכנן להבטיח את עתיד חיי משפחתנו...
וכל פעם כשאמי ואני, הבת הקטנה,
ידי בידה, הולכות לכוון הבנין הנבנה :
"הולכים לבנין, לבית שלי" אני קוראת בשמחה...
והבנאים, הפועלים היהודים הגאים, החסונים
מתלוצצים עם הילדה הקטנה,
צובטים בלחייה בחיבה רבה ויועצים:
'איכלי היטב-כדי למלא את גומות החן...'
הבית נבנה לתפארה, בשכונה נחמדה,
תושבים, דיירים שונים, משרדים וחנויות,
ילדים וילדות משחקים ברחובות...
למרות הקשיים,המלחמות, צער ודמעות
וגם ארועים מרגשים ושמחות, והנה---
הפך חלום המדינה--למציאות!!
וקמה מדינת ישראל!!!
הבית במקומו עומד אך הסביבה השתנתה:
זמנים חדשים...מנהגים וחוקים חדשים:
מיסים שונים ומשונים, חוקי עזר מכבידים,
דיירים שונים (זוכרים את הדיירים המוגנים?)...
וגם משפחתנו גדלה,בלי עין הרע,
שורשי עץ משפחתנו, הרחיבו את נופו וצמרתו...
נולדו ילדים, נכדים ונינים (שיהיו בריאים)
הצאצאים עסוקים במשפחותיהם, פרנסתם ובעיסוקיהם
והטיפול בבנין הפך ל...עול.. הגיע כנראה הזמן למכור...
צביטה בלב, דמעה בעין, צער רב וכמעט ...הרגשת יאוש..
אך למרות הכל, תודה על שהתברכנו בבריאות טובה,
במשפחות לתפארת ובהמון נחת!!!
ותפילותי למען משפחתי, למדינתי( שנכחתי בלידתה)
ולעמי, : לאושר, לאחווה , לשלום לשקט ולהרבה נחת!!!
הבית הראשון של ימי ילדותנו הוא הבית שגדלנו וצמחנו בו . הוא הבית שאנו זוכרים כי בו חווינו את ימי ילדותנו. כן, אני מכיר את ההרגשה הזו של בית שבו גדלנו. אז היתה משמעות רחבה יותר לבית. אז בילינו יותר בבית כי צורת החיים הייתה שונה ולכן הזיכרונות עמוקים יותר. זו הסיבה שאנו זוכרים את בית ילדותנו.
הבית במובן הצר והרחב של המילה.
מצב מסובך.שיר מעניין..
תודה רבה על תשומת ליבך !!!
מעליזה
המצב לא מסובך... פשוט, אלו החיים.
תודה על תגובתך מעליזה
תודה לך,
ב 'תולדות חיי' שזורים חיינו במשפחה ובבית
עם יחסי אנוש בסביבה ,עם הצמיחה וההתקדמות,
עם רגשות וריגושים של הקמת המדינה, עם
ההסתגלות לשינויים ועם שותפות הגורל....
ומכאן עולים גם זכרונות רבים נעימים וגם...לא כל כך...
עליזה