האדם המסמל ?!!

קסירר כתב (בספרו 'מסה על האדם') - כי ראוי לקרוא לאדם 'האדם המסמל'.
 
השם 'הומו ספינס' (האדם התבוני) הוא תיאור של תכונה, של מצב נתון, קיים. הסימול, לעומת זאת, הוא תנועה, היא הצבת אתגרים משתנים לרוח האדם, וקריאה להתפתחות.
כל השינויים הגדולי שבעולם התחילו מרעיון דמיוני-סמלי, שלא היה קשור למציאות של אותו זמן. והנה, לאט לאט הרעיון התחיל לעשות את שלו, להזיז, להניע, עד שכיום זה נעשה למובן מאליו. קסירר משתמש בדוגמא של רעיון המדינה של אפלטון, שבזמנו נשמע הזוי...
כלומר, הדגש הוא על המקום של האדם בקביעת מימוש יכולותיו. והטענה של קסירר היא, שהסמלים, ויכולת הסימול בכלל - היא גורם מפתח במימוש תכונתו הבסיסית, כיצור תבוני.
התבונה - כבודה במקומה מונח. השאלה מה עושים איתה, לאן מובילים איתה.
ועם יד על הלב - התבונה הובילה את האדם להשגים טכנולוגיים מדהימים (כמו עצם היכולת לקרוא כאן על גלי האתר).
אבל בתחום של אדם לאדם, אדם לטבע, אדם לעצמו - יש עוד מה לשפר.
זכורה לי אימרה מנערותי, כשהיו יומני שנה, ובתחתית כל עמוד היתה אימרת חכמה:"בני אדם אל קצה עולם שלחו רקיטה, אך בדרך אל עצמם עשו רק קטע". הרשים אותי אז, ועד היום כנראה שזה מפעיל אותי. ולא בכיוון הרקיטה...
ובעקבות קסירר - נראה שתחום הסמל עשוי להיות פורה בכיוון זה של העשרת העולם הרוחני של האדם.
הצד השני של הענין, הוא לא רק יצירה של סמלים, אלא גם היכולת לקלוט אותם. וכמו שאמרנו בפוסטים קודמים, הקליטה היא באיכות אחרת כשמדובר בסמל שפונה אל החוויה, לעומת אמירה שכלתנית, שמסתובבת לה בראש, ולא תמיד מביאה לפעולה ממשית.