תרגיל בחמש אצבעות
אזהרה: תוכן פוגעני
נניח ששנינו יושבים על כסא נדנדה. למעלה על הגג.
זה הרגע שלי להחליט
:
תחליטי בבקשה.
:
אם להמשיך על הכסא-נדנדה ולעשות אותך שמח או לרדת במעלית ולחזור הביתה.
תעשי?
:
אנסה.
על כסא נדנדה, במיוחד אם הוא על גג, יכול להיות נעים.
האם להקריא לך שיר, או עדיף בלי מילים. מה תבחר?
:
את בוחרת
:
בלי מילים, רק תחושה. של הרוח על הגג, של ריח הפרחים, של הנדנוד הקל.
מתאים?
:
כן
:
זה לצד זו, נוגעים לא נוגעים. ידךָ לאט מגששת על המותן, מחבקת ברכות.
מתאים עד כאן?
:
מתאים.
:
בין החולצה לחצאית, אתה חש בעור הרך והחם. הנדנוד כגלים קלים נעים עם הרוח.
הגב שעון אל המסעד. הרגל מדי פעם דוחפת קלות את הרצפה. היד על המותן, חובקת. העיניים עצומות. היד נעה אל מתחת לחולצה על הגב. נוגעת קלות, מהססת. יוצאת לאט ועוברת לצוואר, לעורף, לתנוך האוזן. בעדינות. אל הלחי. והנדנוד מעלה גלים קטנים, אדוות. וריח הגוף באפךָ
תה עם נענע? אני שואלת, ואתה אומר עוד מעט, וטעם העור בלשונך. הלחי, תנוך האוזן, העורף.
והנדנוד
השקע בין הצוואר לכתף
רוטט.
האם להמשיך?
:
תמשיכי, הוא אומר.
:
כעת היד הקרובה.
משחררת כפתורי החולצה האוורירית.
לאט לאט
החולצה נעה קלות ברוח, מתרחקת מהגב. אתה מעביר אצבע עדינה לאורך עמוד השדרה. חש ברטט.
יורד עם האצבע עד כפתור החצאית
נעצר.
משחרר אותו מתוך הלולאה. נוצר מרווח. האצבע ממשיכה בטיול. עד עצם הזנב. ונעצרת, כי שם הנדנדה:
מה אני עושה כעת?
להמשיך לא קל, לסגת לא הוגן.
אולי עכשיו אקרא שיר?
:
תמשיכי, הוא אומר, תחצי גבולות
:
האצבע נעצרת בנדנדה ועוברת קדימה, בקו מורד הגב. אל הירך, מעל החצאית, במפגש שלה עם המפשעה. מצייר את מתאר הקו המרתק הזה, נע לאט במורד הירך עד שהחצאית מתחלפת ברגל חשופה
:
כן
:
אל הברך
:
טוב
וכעת אקרא שיר
זה הרגע שלי להחליט
:
תחליטי בבקשה.
:
אם להמשיך על הכסא-נדנדה ולעשות אותך שמח או לרדת במעלית ולחזור הביתה.
תעשי?
:
אנסה.
על כסא נדנדה, במיוחד אם הוא על גג, יכול להיות נעים.
האם להקריא לך שיר, או עדיף בלי מילים. מה תבחר?
:
את בוחרת
:
בלי מילים, רק תחושה. של הרוח על הגג, של ריח הפרחים, של הנדנוד הקל.
מתאים?
:
כן
:
זה לצד זו, נוגעים לא נוגעים. ידךָ לאט מגששת על המותן, מחבקת ברכות.
מתאים עד כאן?
:
מתאים.
:
בין החולצה לחצאית, אתה חש בעור הרך והחם. הנדנוד כגלים קלים נעים עם הרוח.
הגב שעון אל המסעד. הרגל מדי פעם דוחפת קלות את הרצפה. היד על המותן, חובקת. העיניים עצומות. היד נעה אל מתחת לחולצה על הגב. נוגעת קלות, מהססת. יוצאת לאט ועוברת לצוואר, לעורף, לתנוך האוזן. בעדינות. אל הלחי. והנדנוד מעלה גלים קטנים, אדוות. וריח הגוף באפךָ
תה עם נענע? אני שואלת, ואתה אומר עוד מעט, וטעם העור בלשונך. הלחי, תנוך האוזן, העורף.
והנדנוד
השקע בין הצוואר לכתף
רוטט.
האם להמשיך?
:
תמשיכי, הוא אומר.
:
כעת היד הקרובה.
משחררת כפתורי החולצה האוורירית.
לאט לאט
החולצה נעה קלות ברוח, מתרחקת מהגב. אתה מעביר אצבע עדינה לאורך עמוד השדרה. חש ברטט.
יורד עם האצבע עד כפתור החצאית
נעצר.
משחרר אותו מתוך הלולאה. נוצר מרווח. האצבע ממשיכה בטיול. עד עצם הזנב. ונעצרת, כי שם הנדנדה:
מה אני עושה כעת?
להמשיך לא קל, לסגת לא הוגן.
אולי עכשיו אקרא שיר?
:
תמשיכי, הוא אומר, תחצי גבולות
:
האצבע נעצרת בנדנדה ועוברת קדימה, בקו מורד הגב. אל הירך, מעל החצאית, במפגש שלה עם המפשעה. מצייר את מתאר הקו המרתק הזה, נע לאט במורד הירך עד שהחצאית מתחלפת ברגל חשופה
:
כן
:
אל הברך
:
טוב
וכעת אקרא שיר
חג האהבה
ירח של טו באב
כמוהו כירח של כל טו בחודש.
לאהוב
מתאים תמיד
לקריאת הפוסט
חֲנֻכָּה
כְּשֶׁהָלַךְ הָאוֹר וְהִתְמַעֵט
בְּתַהֲלִיךְ קוֹסְמִי מֻפְלָא,
עָשָׂה הָאָדָם לְמַגֵּר
אֶת...
לקריאת הפוסט
ושוב שנה חדשה
כצמד טליים תמימים
בעשב הירוק, הפשוט.
לאלה אני מתגעגעת
לכאלה מייחלת.
מאחלת
שכזו תהיה
השנה הנכנסת
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
הנה אני מגיבה לך,למרות שאת אף פעם לא מגיבה למה שאני כותבת.
כתבת יפה,עדין וארוטי.
ואחר כך - תודה לך, את מחמיאה כל כך.
המילה הזהרה היא מילה נדירה יחסית. משתמשים בה כשם הפעולה של הפועל "הזהיר". למשל: "במקרה הזה, הזהרת התושבים אינה נחוצה". המילה אזהרה היא מילה שכיחה למדי ופירושה הודעה על סכנה או על תוצאה לא רצויה הצפויה לקרות, לרוב בעקבות מעשה של המוזהר.
לא טעיתי מדי... וכמובן השכלתי. אז תודה.
ובאשר לסיפור - אני שמחה שאהבת ועוד יותר שצחקת.
ועד אז, הכל פתוח לדימיון החופשי כמו הרוח :)
הגבר ודאי לא מקומי כי המקומיים מתחילים מהסוף כאילו מהירך צפונה...
ובסוף התעוררת ממש או מהחלום.?..וזה ממש לא פוגעני כי נחמד להזכר
איני רואה רגשות רק תאור מסע בשבילי ישראל או כמו שנהגנו לפזם-
תן לאצבעות ללכת במקומך,לנחל אכזב...
רוצים את האפילוג
בעניין האפילוג, ובכן, הסיפור מגיע עד הקו העדין שמפריד את הארוטיקה מהפורנוגרפיה
סיפור עם סוף פתוח, שמאפשר, ולכן מעורר.