מרד הסבתות הגדול

                                                    מרד הסבתות הגדול.
 
גם השנה כמו בכול השנים הקודמות החזאים לא הצליחו לפענח את פשר הסערה הפתאומית המתחוללת תמיד ביום האחרון של אוגוסט בשעות הערב. הם ניסו להפריח בלוני ניסוי וחיזוי, בדקו במפות את כול שכבות האטמוספרה אך ללא הועיל.
אם היו שואלים אותי מה גורם למשב הרוח העז שמתחולל בתאריך הספציפי הזה, הייתי אומר שזה נובע מהאוויר שבאנחת הרווחה שמשחררות בבת אחת שתי מיליון סבתות עם סיום החופש הגדול שניקרא גם הסיוט הגדול.
בעוד שבמשך השנה לסבתות יש חיים מלאי עניין ופעילויות מגוונות בתחום החברתי, האומנות והספורט הרי שבחופש הגדול,
במשך חודשיים תמימים , הסבתות מאבדות את עצמאותן בריאותן וממונן במשמרות בלתי נגמרות.
היות והעדויות והסיפורים היו קשים ביותר לא יכולתי לעמוד מנגד וחשבתי  על דרך שאוכל לסייע ולו במעט לאוכלוסייה מנוצלת, בלי זכויות יסוד, בלי תנאים מינימאליים ובתוספת מאמץ פיזי שקשה לעמוד בו.
בהתחלה יעצתי לאשתי ולשכנה איך להתנהל בתנאים הבלתי אנושיים הללו, אך בהמשך הצטרפו סבתות נוספות שמילאו לחלוטין את סלון ביתי ובאו כדי לשמוע ולקבל עצות איך לשרוד בחופש הגדול את הטראומה שבשמירה על זאטוטים חסרי התחשבות והוריהם עם דרישות הזויות
.
ביום הראשון של הסדנא נתתי למשתתפות אפשרות  להוצאת הקיטור על ידי סיפורים אישיים וחוויות שחוו. ואכן מסתבר שאין גבול לאכזריותם של ההורים שלא בחלו באמצעים לגייס את הסבתות למשימה בכול דרך אפשרית.  סבתא פנינה סיפרה שבנה שתל לה בתיק מכשיר איתורן על מנת לדעת מתי היא בסביבה הקרובה. אחרת סיפרה שמפתים אותה  להגיע רק לשעה אחת, אך לפעמים המשמרת נמשכת עד עשר שעות ואף יותר. סבתא ריקי שסובלת מכאבי גב כרוניים סיפרה שבתה השאירה את זוג התאומים על סף דלתה,  צלצלה וברחה בתירוץ שלא מצאה חנייה בקרבת מקום. אך הסיפור של מרגלית הימם את כולם. מסתבר שבנה שעובד בחברת הרץ להשכרת רכב, מצלם את בנו השובב מכול כיוון אפשרי לפני המסירה לשמרטפות, בדיוק כפי שהוא משכיר את המכוניות לשם בקרת נזקים. האחרונה סיפרה  שהזוגיות עם בעלה כבר לא מה שהיה  כי הם כמעט ולא נפגשים היות והיא עובדת אצל הבן ואילו בעלה עובד אצל הבת.
 
מכיוון וההורים מודעים לזה שמסננים אותם, הם מצלצלים ממכשיר אחר שלא נוכל לזהות את מקור השיחה. לכן ביום השני של הסדנא לימדתי את הסבתות להחליף את כרטיס הסים שבנייד. בהמשך היום לימדתי איך לחבוש תחבושת רחבה על הצוואר כדי לקבל פטור למספר ימים.
לקראת הסיום תרגלנו את התירוצים שישחררו אותן מהמשמרת. הסברתי שאת המשפטים יש לדקלם במהירות בקול חזק וברור תוך כדי שכנוע עצמי עמוק.
המשפטים הנפוצים הם:  כבר קבעתי משהו.
                                 אני הולכת להרצאה.
                                 אני מארחת חברות.    
                                 בדיוק עכשיו הזמינו אותי לשירה בציבור.
                                 לא תאמינו, אבל יש לי חיים משלי.
בסיום הסדנא ערכנו מספר סימולציות של עימותים שנוצרו כביכול מול ילדיהן ואפשר היה להבחין בשיפור ניכר בביטחון העצמי של המשתתפות ויצירתיות שהפגינו לנוכח ניסיונות גיוס של ההורים.
 
את היום האחרון של הסדנא יעדתי למסיבת סיום חגיגית. ואכן , ההשתתפות הייתה מלאה כי הסבתות למדו לשריין להן את התאריך למרות הלחצים. מה שפגם במידה מסוימת באווירה החגיגית הייתה לצערי העובדה שכבר בתחילת הערב נקראתי בבהילות לירושלים  לדכא מרי אזרחי  של עשרת נכדיי בדרישה לדמי הכיס שלא קיבלו לנסיעתם לאומן.  בדרך לבירה קיבלתי הודעה מאשתי לנייד:" פיזרתי את האורחים ואני בדרך ליבנה  היות ויש שם מצב של משבר אמיתי אם לא אגיע במהירות עם עוגת הבבושקה שלי."