חלום על ים ובטן גב ואינדקסי

חלום על ים ואנית נוסעים כמו בסרטים
חלמתי חלום להיות נוסע מן המניין בספינת שעשועים עם מלצרים ודיילים שייענו לכל בקשה ויעשו הכל בריצה לשרת אותי כנוסע ,יעני תייר על אניית שעשועים.
שנים רבות שרתי במילואים על אניה בחיל הים. קימה לפי פקודה. משמרת על הגשר או ליד הגה הספינה. "180 מעלות ישר שמור כיוון" אתה שומע את קול המפקד מהגשר להזכירך כי אתה חייל וצריך לציית לפקודה.
והחלום להיות תייר , לשכב בטן גב על הסיפון. לקום ב10 בבוקר ולמצוא שולחן ערוך ממתין לי לארוחה. להיכנס לבר ולבקש בירה ועוד יאמרו לך תודה. אז זה החלום שרדף אותי אולם יכולתי לחלום על כך .בזמנו חלום כזה היה יקר.
הייתה זו הפסקת הצהרים של חודש מאי 1967. אני יוצא מהבנק ופוגש ידיד ותיק שיחד שרתנו בצבא. "מה נשמע ובלה בלה בלה " התנהלה שיחת חולין בין שני חברים שלא התראו זה זמן רב. עמדתי ללכת ואז הוא ניזכר שהוא בעל משרד נסיעות וצריך למכור את הסחורה. אני כבר בדרך חזרה ומרחוק אני שומע את החבר קורא לי "היי גרשון שכחתי לומר לך שיש לי הצעה מצויינת לשייט תענוגות ליוון ,לאיים, ליוגוסלביה ולונציה. 14 יום במלון צף במחיר מציאה" וואו חשבתי לעצמי הרי התגשמות החלום שלי. המחיר היה זול מאוד מאחר והיציאה הייתה קרובה. הזמנתי מקום עבורי ועבור רעייתי וצילצלתי לחבר שהסכים להצטרף יחד עם רעייתו . איני זוכר מה היה המחיר אולם הוא היה מפתה כאילו אני אומר היום שישנה חבילה כזו במחיר של 500 דולר לזוג.
העליה לאניה הייתה מלווה בטכס כמו בסרטים. סגן הקברניט יחד עם יתר הקצינים קיבלו את פני הבאים. סקרתי את האורחים, היו יותר אורחות די צעירות ויפות. חה חשבתי לעצמי . אולי הייתי צריך לבוא לבד ולומר לאישה שאני במילואים. אבל המעשה נעשה ואנחנו ביחד במלון צף כשמסביב ים חלק כמו ישבן של תינוק. כבר בתחילה נתנו לנו להבין שכאן לא נחים. הפעילויות השונות לא מאפשרות לנוח אלא אם אתה מוכן לותר על ההופעות או על יתר הפעילויות והן היו רבות ומגוונות. מופע ליד הבריכה,בינגו באולם ההופעות תזמורת ריקודים מפוארת ,הופעות אמנים וגם רולטה למי שמבקש להשאיר את כספו בחדר ההימורים. היו גם הפסקות של בטן גב מתחת לשמש החמה .בקיצור כל מה שחלמתי התגשם לנגד עיני.
ידעתי שהמסלול שלנו עובר ליד כריתים. חה חששבתי לעצמי. כולם כאן שמחים ומכייפים ולא יודעים שבעוד מספר שעות ירגישו את זעמו של הים . ידוע הוא שהאזור ליד כריתים מועד לסערות ואז האניה מתנדנדת כמו מסננת והארוחות עולות למעלה.. וכך היה. הסערה הייתה קלה אולם מספיק קשה על מנת להעלות את הבחילה לנוסעים המפונקים. הרעיה שכבה לנוח וכך גם החברים . הם ויתרו על ארוחת הצהרים מאחר והרגישו שהבטן מתהפכת בתוכם. עליתי לסיפון העליון, אף נפש חיה לא הייתה שם. כיוונתי צעדי לחדר האוכל הוא היה ריק. חשבתי שטעיתי בשעה וכבר החלתי לצעוד בחזרה אולם אז ראיתי את ששת המלצרים עטים עלי עם המגשים והבנתי שאני הסועד היחיד בארוחה. וואו ,זה היה החלום בהתגשמותו. ששה מלצרים עם מגשים מכל טוב מסתובבים סביבי להציע לי את מרכולתם. לא הייתה לנו שפה משותפת מאחר וידעו רק יוונית והמילה היחידה ששמעתי הייתה "אינדקסי" הם חזרו עליה עוד ועוד ועד היום איני יודע מה משמעותה. הצבעתי על מגש הגבינות. היו שם קשקבל מסוגים שונים. הייתה גם גבינה עבשה עם ליכלוך שחור אולם מה זה טעימה. . המלצר השני אחז מגש עם אבטיח. לקחתי כמה פלחים. יתר המלצרים חיכו שכבודו יהנה מהגבינה והאבטיח .לאחר מכן ניגש המלצר עם הבשרים. כמה קשה היה לבחור בין סטק לשניצל לקציצות קבב לשישליק והשד יודע מה עוד היה.שם על המגש . וכך נימשכה לה הארוחה בדיוק כמו בחלום. האצבע הספיקה בכדי לבטא מה אני רוצה. . והמלצרים עם האידקסי שעשה לי חור בראש המתינו למוצא פי או יותר נכון אצבעי... חשבתי שהארוחה הסתיימה ואז הגיע מלצר עם מגש עוגות. אילו עוגות שחיתות עם מליון קלוריות רק בציפוי השוקולד. הפעם התנהגתי כמו גביר ולקחתי רק פרוסת עוגה אחת. רציתי לשמור על הפאסון.
חלפנו על פני כריתים ואנו בדרך ליוון. הים שוב חלק והפעילות חזרה למסלולה
וכך נמשכו הימים ,ביקרנו ברודוס ובכמה איים. אחרי כן בדוברובניק שביוגוסלביה ואחרי כן בונציה.
ומה עשו הבחורות היפות שהיו בין הנופשים? הם נעלמו בלילות בחדריהם של הקצינים היוניים. חה, איזו השפעה יש למדים הלבנים.
וכך הגשמתי חלום שהפך למציאות . להיות תייר על אניית תענוגות כשמלצרים סובבים סביבך למלא את כל בקשותיך.
כעבור חודש פרצה מלחמת ששת הימים -1967
ביוני הייתה המלחמה וביולי כבר הייתי בתעלה בפורט תאופיק בפיתחה המזרחי של תעלת סואץ כמפקד סירת זודיאק. כמה חסרים היו האידקסי והמגשים
חלום שהתגשם. ( על זה אמר ישראל פולייקוב ז"ל, במערכון הגשש החיוור: "אין החלום דומה לפישרו, ופישרו לא דומה לזה שחלמו" (חיוך)).
אכן המשאלה להרגיש מלך, בין משרתיו, התגשמה במלואה. בזמן שהתיירים המפונקים סבלו ממחלת ים, נהנת ועשית חיים...
(ניסיתי לברר פרוש המילה אינדקסי ביוונית, ולא קיבלתי תשובה ברורה).
אחרי השיט המענג בים, שוב יציאה למלחמה. 'מלחמת ששת הימים'. לטעום שוב טעם האבק, ומליחות הים.
סיפור שחווית באחת הצמתים בחייך.
חווייה מהנה שספרת אודותיה עכשיו. כן ירבו הפלגות כאלו יעקב.
התמונה שהכי שיעשעה אותי בסיפורך,יעקב, היתה תמונת הניגוד בינך הזולל לשובע ובהנאה לעומת שאר הנוסעים שלא יכלו להעלות כל מחשבה על מזון בדמיונם.יש שנועדו לים ויש שעדיף להם ששתי רגליהם ישארו נטועות ביבשה...
ומי המצולם בתמונה?
אכן היה זה ניגוד צמוד. אחרי הבילוי וההנאה ישר למילחמה. עיתון החייל כתב שהטבענו צוללת מצרית. אני זוכר את המירדף אחר גוף שהתגלה על ידי הסונר ואת פיצצות העומק שהעפנו למים ואת ההתפוצציות שהעלו נדי מים ובאחת מהן עלה גם שמן וגיזרי עץ . אז אולי הטבענו צוללת. ומיד לאחר המילחמה קבעו צוות של 10 ימאים .אימנו אותנו ביריה תוך טיסה בזודיאג ואיסוף אדם מהים בטיסה של 60 קמ"ש. 10 מפקדי סירות זודיאג שהחלפנו את אנשי השייטת בתעלת סואץ. אני הוצבתי בפורט תאופיק בפיתחת תעלת סואץ. כתבתי בעבר על הבילוי עם הקצינים שלקחתי מידי פעם לטיול בלגונה שהייתה שם.. זה היה אחלה של מילואים חחח רק בגלל שהממזר המיצרי שישב בבית גבוהה ליווה אותי עם קנה מכונת היריה לא פתח באש כאשר ישבתי על הגדה ודגתי בתעלה שלהם דגים.
קשת ידידנו יכול לספר לנו מה מרגישים טירונים גם בים שעבורנו הימאים היה נחשב ים חלק. להיכנס לחדר אוכל סועד יחיד כש 6 מלצרים עטים עלי עם מגשים ,היה חלום שהתגשם . להרגיש כמו בסרטים.. המעבר למלחמה היה חד וכתבתי בתגובה למעלה לנדב כיצד היה מעבר חד למלחמה ואחרי כן ישירות לשרות מילואים בתעלה.
הברנש בתמונה זה אני חוזר לאוניה מקניות ברודוס.. אטלט. 181 ס"מ ואף גרם שומן מיותר.
אחת ההפלגות, אותה לא אשכח, חציית תעלת למאנ'ש מדובר (אנגליה) לקאלה, (צרפת) הפלגה באונית מעבורת מפוארת.
תעלת למאנ'ש ידועה בזרמים התת ימיים הגורמים לסערה וגלים גבוהים מבהילים שהתנפצו נגד החלונות הגבוהים באולם הגדול, בו התרווחנו. תנודות האוניה במים הסוערים גרמו לנוסעים לחלות במחלת ים. נשים וגברים לא יכלו לעמוד על הרגליים, וזחלו לעבר השרותים להקיא, אחרים שכבו על הרצפה חסרי אונים מביטים בבהלה בגלים הגבוהים שהתנפצו בזעף נגד חלונות הזכוכית המשוריינת של הלובי בו התרכזנו כולם.
ובזמן הזה של גניחות ואנחות ופניקה, קרה דבר מוזר, חושב הייתי הנוסע היחידי מבין הנוסעים, שלא חליתי במחלת ים.
כל שנותר לי לעשות, לנסות לעודד ולהרגיע ולעזור לאשתי ולחברי הקבוצה שלנו, ש"הנה אנחנו כבר מגיעים לחוף"...
האנשים התקבצו והתיישבו במעגל, ואני לתומי פתחתי בשיר מרגש בספרדית, כדי לעודד אותם. בינתיים הסערה הלכה ושככה, וכך גם הכאבים והבחילות הרפו מעט מהאנשים. החברה התעודדו מהשיר, במיוחד הנשים החמודות בקבוצה, וביקשו שאתרגם את מילות השיר, כדי להבין את תוכנו. תרגמתי: "בלב ים טבעה ספינה, והאשמה בסניור 'קפיטן' ששתה לשוכרה", ואוי לטעות שעשיתי, כשתרגמתי את השיר, האנשים נתקפו שוב בפחד, וייללו, שכן הים עדיין לא נרגע לגמרי מזעפו, ועוד אני שר להם, על אוניה שטבעה בלב ים...
היה בלתי נסבל (חיוך).
בסופו של דבר, הטיול הארוך (בשבע מדינות אירופה) נגמר וחזרנו הביתה בשלום.
אולם אותי העסיק העניין, איך קרה שאני לא חשתי בחילה, ולא חליתי יחד עם כולם באותה הפלגה מכוננת בתעלת למאנ'ש? בזוכרי כילד, בהפלגה לארץ, אנחנו הילדים כולל אותי, סבלנו והקאנו בזמן ההפלגה, ואילו הפעם, לא קרה דבר?
וכך, בהזדמנות אחת, בשיחה עם רופא, העלתי את הנושא, והרופא שאל אותי, אם חליתי פעם מהתקררות בבלוטת האיזון? עניתי, כן. מסתבר כמה חודשים לפני ההפלגה, במסגרת מילואים, באימונים, צנחנו באזור 'עמק שרה', קרוב לבאר שבע, (היום 'עמק שרה', אזור תעשייתי משגשג), הייתה רוח חזקה והתקררתי בבלוטת האיזון, מחלה הגורמת לחוסר יציבות, ממנה סבלתי וחודשים הרגשתי הקרקע מתנדנדת מתחת לרגלי, עד שנרפאתי חלקית.
הרופא הסביר לי, אילו הבראתי לחלוטין, גם אני הייתי חש בחילות ולוקה במחלת ים... (חיוך). המשך שבוע נעים.
אכן בגילנו אנו אוהבים בטן גב . יותר בטן אם היא מרופדת. . . בשנים האחרונו מיעטתי בנסיעות כי הייתי ביב סיטר במשרה מלאה. . . היום לטוס לבריסל או פריס מסוכן אז מה רע בגליל היפפה שלנו. ניו יורק ופלורידה מחכות לי.. יש לי הזמנה פתוחה לבא ולהישאר לא פחות מ 3 חודשים אחותי הזמינה אותי לא פעם ולפני שנה כבר הכינה בלונדית עשירה. רק תבוא חחח. היא מכירה את החולשות שלי לבלונדיניות. חחח אבל היום כולן מחומצנות. . אז ההזמנה פתוחה רק צריך החלטה. וואו כמה היא קשה. פעם יכולתי להחליט ולמחרת לטוס. היום יש התחייבויות לבן שהתגרש לנכדות שצריכות אבא ואמא שאין להן. . השאלה אם זה שלמעלה לא ישבש את התוכניות
אכן סיפור מעניין . מחלת הים תוקפת גם את הימאים הותיקים כאשר הסערה קשה. אומרים שהאדמיראל נלסון הקיא בסערה כמו אחרון הימאים. . . יש כדורים שעוזרים. אבל מי חושב על כדורים כשהוא נוסע באנית פאר שראה בסרטים כי כולם נהנים.
כן אמך צדקה אבל אצלי המקרה שונה. רעיתי ובתי נפטרו תוך 6 חודשים מסרטן והבת הגרושה השאירה אחריה 2 נכדות בנות 9, 12 עם צוואה שהכתיבה לגיסתי לא לשלוח את הילדות לאביהן בארה"ב ושאני אגדל אותן. אז הייתי להן אבא אמא סבא וסבתא וגם ביבי סיטר. (היום האזכרה לבת).