סיפור היסטוריה נעלמה

אני זוכר את הבית בצפון תל אביב. בית עם חצר וגינת פרחים וביבר של בעלי חיים. זה היה הבית ועבורי הוא היה התחלה של שושלת כי  אף אחד במישפחה לא דיבר על  היסטוריה מישפחתית שלא  הייתה ידועה . וכך ראיתי את הבית כהתחלה של שושלת. בית בסביבה פיראית  בלי כבישים ,מוקפת פרדסים ושדות וים של חולות ומסביב כפרים ערביים.,דור של פיונרים שמתחילים שושלת חדשה. . מאוחר יותר ראיתי את תעודת הקלף שסבתי וידה עטפה במיטפחת חבויה במגרה סודית בארון. .  הבנתי שהתעודה קשורה  לאבא שלה שנהרג  על ידי בדואים בסיני. עכשיו יש לי  בסיס לבנות עליו את השושלת. וסבתא וידה מספרת כי אביה השתתף במישלחת בריטית בת  5 אנשים  שהיו בדרכם ללסיני והבדוים רצחו את חברי  המשלחת שניקברו מאוחר יותר בכנסית סנט פול בלונדון. . זה כל מה שידעה לספר. והוסיפה כי משפחתו של סבא הגיעה מרודוס בתחילת המאה ה-19. . צאצאים למגורשי האינקווזיציה בספרד . . רודוס היא חלק מיוון כיום . אולם בעבר היא ניכבשה על ידי האימפריה העותומנית ואחרי כן על ידי האיטלקים ומאוחר יותר על ידי היוונים.  אבל לדידי היא הייתה אי יווני ..  בדמיוני ראותי את  נפטון ופוסידון את הסירוניות והגורגונות ואת הרה והרקולס. דמויות שהילהיבו את דימיוני כילד, לאחר קריאת סיפורי הגבורה וההתנצחויות בין האלים . "ראיתי " את סבא רבא שלי כילד  שחי  באי  היווני חש בודאי את אותה אנטישמיות שרווחת כיום ביוון בממדים מדאיגים  אנטישמיות המקיפה כ67% מאזרחי יוון.  וכך ציירתי לעצמי את סיפור חייו של סבא רבא באי היווני..(רוב הוא לא שמו האמיתי)

פרק בחייו של רוב
  עיניו  של  רוב סקרו  את  האופק  משוטטות במרחבי  הים בניסיון "לראות" אותם.  הים  היה שקט ורוגע והשמש נטתה  לשקוע  בפאתי  מערב.  עננים שחורים כיסו  את  האופק הרחוק ורוב זיהה  בהם צורות  שונות  של  שערים  ומבואות וטירות מפוארות שכנראה  היוו  את  מישכן  האלים.  רוב ציפה  לראות  אחדים  מן  האלים  שמורתו סיפרה  עליהם  בכיתה  תוך  שהיא  מפרטת  את  שמותיהם  ותפקידם..  הסיפורים, רובם  סיפורי  אגדות,תארו  את  המשלחת  שיצאה  לחפש  את  גיזת  הזהב. את  התלאות שניקרו  בדרכם  שכמעט  ועלו  בחייהם.  הסיפורים  הלהיבו  את  רוב  . מידי  בוקר  וערב  היה  יוצא  אל  חוף  הים משקיף  אל  האופק שמא  יתמזל  מזלו   ויוכל  לראות   את  הרקולס  הגיבור  שמורתו  סיפרה  כי הוא  נושא  את  כדור  הארץ  על  ראשו. רוח  הבריזה  שנשבה  העבירה בו  צינה   והוא  חשב בלבו  "כמה  יהיה  מעניין  לפגוש  את אחד  האלים  שבודאי  יהיה  מוקף  בקבוצת  אלים  זוטרים שמשייטים  את  הסירה המובילה  אותם  ליעדם." במקרה  זה ,תהה  בלבו,  אולי  יסכימו  לצרף  אותו  לשייט בסירתם. הסיפורים  ששמע  הלהיטו  את דמיונו עד  כדי  כך  שנישכחו  ממנו סיפורי  התורה ששמע  בבית.  הסיורים  שערך  לאורך  החוף  נמשכו  ימים  רבים.  למרות  שלא  מצא  אפילו  רמז  קטן  שיצביע  על  יהדותו,  הוא  שמר  בקנאות   על  הסיפורים  שביטאו  את  אמונתו  בדת  היהודית. הוא  זכר  את  הזמירות  ששרו  בבית  בערב  שבת, את  הקידוש ואת בירכת המזון.. הוא  ידע  שמאחורי  התפילות  מסתתרת אמונה  דתית  שאותה  הנחילו  אבות  אבותיו  מדור  לדור מאז  גורשו  מספרד  והגיעו  לאי  .  ולפי  אותה  אמונה  קיים  רק  אל  אחד בלתי  ניראה ששולט  על  כל  האנושות.    עיניו  המצועפות  הביעו  את  מחשבותיו.  הוא היה  מוכן  לערוך  את  ההפרדה  בין האמונה  הדתית  שספג  בבית   הוריו  לבין  האמונה המקומית של  היוונים שחיו  באי  ואשר  לפיה  העולם  מתנהל  על  פי  תכתיב  האלים. וכך  נהג רוב  לטייל  מידי  ערב   על  שפת  הים ,משקיף  ומצפה  לראות  את  האלים  שכה  הירבה  לשמוע  עליהם  מפי  מורתו. גם  הפעם  היה  בדרכו  לחוף  הים  ,נער  בן  12 , כאשר  נתקל  בדרכו  בנערה בוגרת  בגיל  14. הנערה  היווניה  הקניטה  אותו   והפטירה   מספר  משפטים מגונים  שכללו  גם  את  יהדותו.  הוא  ניסה  להתעלם  ממנה  אולם הדבר  חזר  ונישנה   מידי  יום  בכל  פעם  שעבר  לידה  בדרכו  לים..  הוא  זכר   את  הסיפורים  ששמע  בבית  על  מלחמת  היוונים  ביהודים בתקופה  העתיקה.. ההקנטות  שלה  גרמו  לו  לזעם  שבקושי  הצליח  להשתלט  עליו..  וכל העת  נמשכה  מסכת  ההקנטות כשבכל  פעם  הוסיפה  נופך  נוסף   לדבריה  והבעת  זילזול..  תמיד  הצליח  לכבוש  את  זעמו  אולם  לא  לאורך  זמן.. 
הוא  זכר  את  היום  שבו  מלאו  לו  13  שנים ואת  חגיגת  הבר  מצוה שחגגו  לו  הוריו ומשפחתו.  לאחר  המסיבה  יצא  כהרגלו  לחוף  הים .  מרחוק  ראה  דמות  יוצאת  מהים.  בתחילה  לא  יכול  היה  לזהות  את  הדמות מפאת  החשיכה  שהחלה  להישתלט  על  הסביבה..  הוא  התקרב  אל  הדמות  ואז  ראה  אותה.  הייתה  זו  הנערה  היווניה  שנהגה  להקניט  אותו. היא  עמדה  שם  ערומה  כביום  היוולדה כשידיה  מנסות  לכסות  את  אבריה  המוצנעים... .....מה היה  שם?  את  זה  לא  נדע.  רוב  לא  סיפר  על  כך  מאומה.  אולם  מאז  הפסיקה  הנערה  להקניט  אותו
את הסיפור  כתבתי  בעבר למלא חלל ריק בהיסטוריה המישפחתית. וישנם עוד פרקים. מאוחר יותר  חקרתי והגעתי להיסטוריה  מעניינת שבעיקבותיה  התגלו לי  פרטים רבים  על המישפחה  וחלק נוסף של משפחה שהסתבר כי היא צאצאים של אחיו של סבא רבא. .. כיום איני צריך לבנות סיפור  דמיוני. כיום ידועים לי  פרטים רבים על המשפחה  ועל עלייתם ארצה  . עשרות רבות של בני משפחה שלא היו ידועים  ובעזרתו של גוגל הם מצאו אותי..סיפור מעניין כשלעצמו  כיצד גילנו  שני נינים לשני אחים שלא ידענו אחד על קיומו של השני עד לגילוי אקרsrc="webfiles/camoni/co.il/cms/classes/thumb/phpThumb.php?w=400&src=../../../cms_files/blogs/97/posts/168860/מסמך חסון -מעודכן 1.jpg" />


תעודת קלף שנישלחה ממשרד החוץ הבריטי אל סבתא רבא מיום 4 במרץ 1889