הזיית קיץ
במבט מהורהר לקראת שנת הלימודים החדשה :)
יָפָה אמרה: את נראית מכשפה.
בתרגיל סדנאי חביב, מתוך מבחר כובעים שהיו, בחרתי דווקא אותו לחבוש לראשי.
אני אמורה לשמוח, כי את זה הרי רציתי כשחבשתי את הכובע השחור, המזדקר, עם השער הלבן, הדליל, התלוי כספיחים מחלקו האחורי. אבל למרבה הפלא אני נעשית עצובה.
אני כבר באמת לא יודעת מה אני רוצה. עד שאדע, אני לוקחת אותו איתי לכיתה.
שם אני פותחת את הדלת ומה אני רואה: בלגן. ילדים מתרוצצים, כמו היו בגן שעשועים דחוק, או לחלופין בתחנת רכבת סואנת. אני מכחכחת בגרוני. הם נעצרים פתאום, קופאים על מקומם, פוערים פה: בפתח עומדת מכשפה!
כובע שחור מזדקר בחדות, שער לבן משתרך על הגב בקווצות דלילות, מבט חד החותך את האוויר.
בן רגע, כבמטה קסם, משתררת דממה. בצעדים מהירים ושקטים, בתנועות מצומצמות, הם נעים, איש איש למקומו.
בתנועה חדה אני מניפה את צעיף הנוצות הוורוד שעל צווארי, עד שקצהו נשמט על הגב. מתיישבת בהדרת כבוד, מורה באצבע חדה וארוכה:
קרא!
(התמונה מהאינטרנט)
בתרגיל סדנאי חביב, מתוך מבחר כובעים שהיו, בחרתי דווקא אותו לחבוש לראשי.
אני אמורה לשמוח, כי את זה הרי רציתי כשחבשתי את הכובע השחור, המזדקר, עם השער הלבן, הדליל, התלוי כספיחים מחלקו האחורי. אבל למרבה הפלא אני נעשית עצובה.
אני כבר באמת לא יודעת מה אני רוצה. עד שאדע, אני לוקחת אותו איתי לכיתה.
שם אני פותחת את הדלת ומה אני רואה: בלגן. ילדים מתרוצצים, כמו היו בגן שעשועים דחוק, או לחלופין בתחנת רכבת סואנת. אני מכחכחת בגרוני. הם נעצרים פתאום, קופאים על מקומם, פוערים פה: בפתח עומדת מכשפה!
כובע שחור מזדקר בחדות, שער לבן משתרך על הגב בקווצות דלילות, מבט חד החותך את האוויר.
בן רגע, כבמטה קסם, משתררת דממה. בצעדים מהירים ושקטים, בתנועות מצומצמות, הם נעים, איש איש למקומו.
בתנועה חדה אני מניפה את צעיף הנוצות הוורוד שעל צווארי, עד שקצהו נשמט על הגב. מתיישבת בהדרת כבוד, מורה באצבע חדה וארוכה:
קרא!
(התמונה מהאינטרנט)
חג האהבה
ירח של טו באב
כמוהו כירח של כל טו בחודש.
לאהוב
מתאים תמיד
לקריאת הפוסט
חֲנֻכָּה
כְּשֶׁהָלַךְ הָאוֹר וְהִתְמַעֵט
בְּתַהֲלִיךְ קוֹסְמִי מֻפְלָא,
עָשָׂה הָאָדָם לְמַגֵּר
אֶת...
לקריאת הפוסט
ושוב שנה חדשה
כצמד טליים תמימים
בעשב הירוק, הפשוט.
לאלה אני מתגעגעת
לכאלה מייחלת.
מאחלת
שכזו תהיה
השנה הנכנסת
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
נהדר.אבל באמת למדתי שכדי להצליח צריך להיות טיפה קוסמת,קצת פייה ומעט מכשפה.
אבל, לפעמים, אתה יודע, כשהתסכול גובר, והעצבים רופפים, מתחשק קצת להיות.. מכשפה
אני מאמצת את הצעתך.
ולאמץ, כן, בשמחה. נקרא לזה - השילוש הקדוש.... :)))