מוטקה > בלוגים > איתנקה > הבטחות צריך לקיים

הבטחות צריך לקיים

הבטחות צריך לקיים

אבא של הלל תמיד אמר לו: "להבטיח זה קל. לקיים זה קשה. אבל איש כבוד לעולם לא ישבור את מילתו".
השנים עברו, אביו נפטר, ודבריו כאילו נשכחו ממנו.

כעבור שנים רבות הגיע היום המר בו סיפרו, הלל ואשתו, לילדיהם שהם החליטו להתגרש.
בנו בן ה-6 אחז ברגלו, ובדמעות בעיניו אמר לו:"אבא אל תעזוב אותי!"
הוא הביט בבן, הרגיש כאב עז בליבו, ואמר לבנו הקטן: "תקשיב לי, לעולם לעולם לא אעזוב אותך!"

הוא קיבל משמורת משותפת על הבן, שלושה ימים בשבוע הוא היה אצל אמו, ושלושה ימים אצלו.

לימים הלל יצר זוגיות חדשה עם בחורה מקיבוץ אחר. הוא ידע שהיא האחת והיא תהיה אשתו ויותר לא יסתכל על אחרות.
הוא רצה לחיות איתה בקיבוץ שלה, אך תמיד זכר את השבועה שנשבע לבנו הקט, ולכן לא עזב את קיבוצו.
כך עברו עליו השנים בנסיעות בכבישים. פעמיים בשבוע היה גומע את 150 הק"מ שהפרידו בינו לבין זוגתו. אנשים ניסו לשכנע אותו שזה לא הגיוני שכבר למעלה מעשר שנים הוא נע ונד בכבישים, והגיע הזמן שיעבור לקיבוץ של רעייתו. אך הוא בשלו: "מילה זאת מילה והבטחה צריך לקיים. וחוץ מזה את הבן הזה אני לא מסוגל לעזוב..."

הפסיכולוגית שלו אמרה לו: "אתה צריך לעשות מה שטוב לך. לכל אדם יש חופש בחירה, גם אם הוא נתן הבטחה לפני שנים". הוא אמר לה "אין לי חופש בחירה בנושא הזה. אני מרגיש שכוח גדול ממני אומר לי שאני חייב להשאר עם בני".

פעם הוא דיבר עם רב על ההתלבטות שלו. הרב ציטט לו בסמכותיות קטע מהמשנה: "כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם ". בלילה הזה, הוא כמעט קיבל החלטה לעזוב את בנו. אך פתאום הוא שמע את המשפט "קח את בנך את יחידך אשר אהבת והעלהו לעולה", מהדהד בראשו. הוא הבין שבשבילו לעזוב את בנו זה כאילו שהוא מקריב אותו.

לסיפור הזה יש סוף טוב. ארבע עשרה שנים של נדודים בכבישים, ולאחר 14 שנים הבן התגייס לצבא, והלל עבר סוף סוף לקיבוץ של זוגתו. הליצנים אמרו עליו שהוא כמו יעקב עבד בשביל להשיג את אשתו 14 שנים. הלל וזוגתו נישאו כעבור שנה מהמעבר לקיבוצה, ומאז "הם חיים באושר ואושר"....

ליום הולדת ה-60 של הלל כתב לו בנו: "אבא, תודה ענקית על שהחלטת להשאר באיזור הקיבוץ שלנו, עד שאני אסיים את התיכון. ההישארות שלך בקרבתי הייתה אחד הדברים הטובים שקרו לי."

תגובות 3 אהבו 0

887