דמות לחיקוי

השראה היא מילה שלמדתי מסבתא שלי.
סבתא שלי היא אישה מדהימה שהאומנות הייתה כל עולמה ועדיין כל עולמה סובב סביבה.
היא אישה מרתקת. היא תמיד מנסה להנחיל בנו, הנכדים, את אהבתה לאומנות.
אני אישית בחיים שלי לא הצלחתי לצייר או לצבוע. לא הצלחתי להכין פסל מחימר או להכין תכשיטים או כלים מזכוכית כמוהה.
אני לא יודע לסרוג או לתפור או לבשל כמוהה.
אני לא טוב במלאכת יד כמוהה. אבל זה לא מנע ממני לשאוב ממנה השראה.
סבתא שלי היא ניצולת שואה. והיא אף פעם לא וויתרה.
הייתה תלמידה בבית ספר מקצועי למרות התנגדותה של אימה.
הייתה מורה בבית ספר, התנדבה עם עולים חדשים, ניהלה מטבח שלם לבדה והאכילה פיות רבים.
תמיד כששואלים אותי מי הגיבור שלי אני ישר עונה, מבלי להתבלבל, סבתא שלי.
היא לוחמת, היא תמיד עומדת על שלה. גם אם היום היא טיפה שוכחת מה קורה סביבה.
תמיד תחפושות בפורים היא תופרת ומתקנת. החיוך של הילדים הוא הדבר שתמיד גורם לה להיות מאושרת.
אני אוהב לשמוע את הסיפורים שלה, והיא אוהבת לשמוע על החיים שלי.
אני אולי הורס לה עבודות על ימין ועל שמאל, וזה רק בגלל שאיך שהוא ניסיתי לעזור.
היא אף פעם לא כועסת והיא תמיד מסבירה מה עשיתי טוב ומה עשיתי רע.
היא תמיד תופרת לי כובעים חדשים כי הכובע מסתיר את השיער שנושר וככה אנשים לא יודעים.
היא יושבת איתי ימים ולילות, אנחנו צוחקים על כל הכדורים והאחיות.
היא אישה מדהימה ופשוט למופת, הולכת ישר וזקוף ושילך לחפש המקל.
היא לא מקללת ותמיד מפליקה לי בראש כשאני אומר מילה לא יפה, הלכות הלכות הלכות כל היום וכל הלילה.
היא נותנת לי השראה כל פעם מחדש. מהשמלות שהיא לובשת עד ליצירות הקטנות שהיא מכינה.
אז לשאלה למה אני כאן...
אני כאן כדי להשאיר חותם, גם אם הוא קטן. כי גם בן אדם אחד יכול לשנות עולם.
גם אם רק נגיעה, גם אם זה לשנייה.
סבתא תמיד הביאה לי השראה.