הגירוש ההוא מגן עדן
דרשה לפרשת השבוע - פרשת בראשית

פרשת בראשית והפרשה שאחריה, פרשת נח, עוסקות בתולדות העולם והאנושות, ורק לאחריהן תיאור אירועים שכוננו את עם ישראל (שתחילתם מהופעת אברהם). הפרשה כוללת כמה סיפורים מרתקים: בריאת העולם; הגירוש מגן עדן; רצח הבל בידי קין אחיו; הולדת נוח. בחרתי הפעם לבחון את סיפור הגירוש של אדם וחוה מגן עדן.
וכך כתוב בבראשית, פרק ב':
ט וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים, מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל--וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע. ....טו וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. טז וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. יז וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת.....כה וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא, יִתְבֹּשָׁשׁוּ.
ה' מזהיר את אדם שלא יאכל מעץ אחד מסוים, שנקרא "עץ הדעת טוב ורע" אכילה ממנו תביא למוות. וכך ממשיך הכתוב ומספר (פרק ג'):
א וְהַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם, מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים; וַיֹּאמֶר, אֶל-הָאִשָּׁה, אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים, לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן. בוַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה, אֶל-הַנָּחָשׁ: מִפְּרִי עֵץ-הַגָּן, נֹאכֵל. ג וּמִפְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַגָּן--אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ: פֶּן-תְּמֻתוּן. ד וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ, אֶל-הָאִשָּׁה: לֹא-מוֹת, תְּמֻתוּן. ה כִּי, יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע. ו וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל. ז וַתִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ, כִּי עֵירֻמִּם הֵם ...
כלומר, הנחש פונה אל האשה ומנסה לפתות אותה לאכול מפרי העץ האסור, ואחרי דין ודברים, היא משתכנעת, ואף משכנעת את אדם, ושניהם מתפתים ואוכלים.
ואז, מגיע העונש:
אֶל-הָאִשָּׁה אָמַר, הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ--בְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים; וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ. {ס} יז וּלְאָדָם אָמַר, .... יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ: כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב. .... כא וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ, כָּתְנוֹת עוֹר--וַיַּלְבִּשֵׁם. {פ}
כב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם. כג וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים, מִגַּן-עֵדֶן--לַעֲבֹד, אֶת-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר לֻקַּח, מִשָּׁם. כד וַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם;
ה"דעת" לפי הסיפור, היא היכולת להבחין בין טוב לרע - יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע, וכן ההתוודעות לקיומו של יצר המין - . וַתִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, כתוב שם. כלומר, רכישת אמות מידה מוסריות. ועוד כתוב: וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל. כלומר, רכישת דברים שהשכל, ההגיון, יכול לקלוט, להבין. הרכישה של כל היכולות הללו מביאה לגירוש מגן העדן, מהמקום הנוח, הנעים, אל הסבל הקיומי ואל המוות.
הדעת גורמת סבל – כיצד?
היכולת הזאת, להבחין בין טוב לרע, מטילה עלינו אחריות. בידנו אפשרות בחירה בין הטוב לרע ואנו נושאים באחריות לבחירותינו – נושאים, מהמילה משא. באותו עניין אזכיר את הסיפור על קין שרצח את הבל אחיו, שגם הוא מופיע בפרשה זו. קין יודע שלרצוח זה מעשה רע, אך הוא אינו עומד בפני הכעס ורוצח, וכך נדון לסבל מתמשך – "נע ונד תהיה בארץ", אומר לו אלהים.
אם נתייחס למושג "דעת" במובנו הרחב, כלומר – דעת כידע בכלל, כהשכלה, כי אז הרצון לדעת, להבין, הסקרנות הזאת - זה הרי הגורם שמניע את המדע, שמביא להתקדמותו ובתוך כך גם מביא לפיתוח טכנולוגי. זה נראה כדבר טוב. אם כך – מה כאן הסבל?
ובכן, שוב זה מחזיר אותנו אל עניין הנשיאה באחריות. דווקא מפני קיום היכולות האדירות הללו של בני האדם, שעליהם להיזהר. החכמה וההשכלה משפרות את איכות החיים שלנו ומביאות לנו אושר, אך ככל שאנחנו לומדים יותר, אנחנו מקבלים יותר כוח שמאפשר לנו להרוס את עצמנו ואת העולם כולו בלחיצת כפתור.
הידיעה שיש לכל סוף, מחד גורמת סבל, מאידך היא שגורמת לנו להעריך את עצם קיומנו, היא שדוחקת בנו ליצור, לפתח, לשכלל – לעשות טוב
אומר קהלת: כִּי בְּרֹב חָכְמָה - רָב כָּעַס, וְיוֹסִיף דַּעַת - יוֹסִיף מַכְאוֹב (א'. 18)
ובמשלי כתוב: "אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה, וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה (ג', 13)
כביכול – דבר והיפוכו, גישות סותרות. אולם, ניתן לראות בשתי הגישות הללו שתי אפשרויות של התייחסות לעניין החכמה – האחת רואה בחכמה, בדעת, בתבונה, מקור לסבל, האחרת רואה בהן מקור לאושר. ולנו זכות הבחירה.
בתמונה - פרסקו מהמאה ה-15 של תומאסו קאסאי
וכך כתוב בבראשית, פרק ב':
ט וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים, מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל--וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע. ....טו וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. טז וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. יז וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת.....כה וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא, יִתְבֹּשָׁשׁוּ.
ה' מזהיר את אדם שלא יאכל מעץ אחד מסוים, שנקרא "עץ הדעת טוב ורע" אכילה ממנו תביא למוות. וכך ממשיך הכתוב ומספר (פרק ג'):
א וְהַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם, מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים; וַיֹּאמֶר, אֶל-הָאִשָּׁה, אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים, לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן. בוַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה, אֶל-הַנָּחָשׁ: מִפְּרִי עֵץ-הַגָּן, נֹאכֵל. ג וּמִפְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַגָּן--אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ: פֶּן-תְּמֻתוּן. ד וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ, אֶל-הָאִשָּׁה: לֹא-מוֹת, תְּמֻתוּן. ה כִּי, יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע. ו וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל. ז וַתִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ, כִּי עֵירֻמִּם הֵם ...
כלומר, הנחש פונה אל האשה ומנסה לפתות אותה לאכול מפרי העץ האסור, ואחרי דין ודברים, היא משתכנעת, ואף משכנעת את אדם, ושניהם מתפתים ואוכלים.
ואז, מגיע העונש:
אֶל-הָאִשָּׁה אָמַר, הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ--בְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים; וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ. {ס} יז וּלְאָדָם אָמַר, .... יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ: כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב. .... כא וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ, כָּתְנוֹת עוֹר--וַיַּלְבִּשֵׁם. {פ}
כב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם. כג וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים, מִגַּן-עֵדֶן--לַעֲבֹד, אֶת-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר לֻקַּח, מִשָּׁם. כד וַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם;
ה"דעת" לפי הסיפור, היא היכולת להבחין בין טוב לרע - יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע, וכן ההתוודעות לקיומו של יצר המין - . וַתִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, כתוב שם. כלומר, רכישת אמות מידה מוסריות. ועוד כתוב: וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל. כלומר, רכישת דברים שהשכל, ההגיון, יכול לקלוט, להבין. הרכישה של כל היכולות הללו מביאה לגירוש מגן העדן, מהמקום הנוח, הנעים, אל הסבל הקיומי ואל המוות.
הדעת גורמת סבל – כיצד?
היכולת הזאת, להבחין בין טוב לרע, מטילה עלינו אחריות. בידנו אפשרות בחירה בין הטוב לרע ואנו נושאים באחריות לבחירותינו – נושאים, מהמילה משא. באותו עניין אזכיר את הסיפור על קין שרצח את הבל אחיו, שגם הוא מופיע בפרשה זו. קין יודע שלרצוח זה מעשה רע, אך הוא אינו עומד בפני הכעס ורוצח, וכך נדון לסבל מתמשך – "נע ונד תהיה בארץ", אומר לו אלהים.
אם נתייחס למושג "דעת" במובנו הרחב, כלומר – דעת כידע בכלל, כהשכלה, כי אז הרצון לדעת, להבין, הסקרנות הזאת - זה הרי הגורם שמניע את המדע, שמביא להתקדמותו ובתוך כך גם מביא לפיתוח טכנולוגי. זה נראה כדבר טוב. אם כך – מה כאן הסבל?
ובכן, שוב זה מחזיר אותנו אל עניין הנשיאה באחריות. דווקא מפני קיום היכולות האדירות הללו של בני האדם, שעליהם להיזהר. החכמה וההשכלה משפרות את איכות החיים שלנו ומביאות לנו אושר, אך ככל שאנחנו לומדים יותר, אנחנו מקבלים יותר כוח שמאפשר לנו להרוס את עצמנו ואת העולם כולו בלחיצת כפתור.
הידיעה שיש לכל סוף, מחד גורמת סבל, מאידך היא שגורמת לנו להעריך את עצם קיומנו, היא שדוחקת בנו ליצור, לפתח, לשכלל – לעשות טוב
אומר קהלת: כִּי בְּרֹב חָכְמָה - רָב כָּעַס, וְיוֹסִיף דַּעַת - יוֹסִיף מַכְאוֹב (א'. 18)
ובמשלי כתוב: "אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה, וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה (ג', 13)
כביכול – דבר והיפוכו, גישות סותרות. אולם, ניתן לראות בשתי הגישות הללו שתי אפשרויות של התייחסות לעניין החכמה – האחת רואה בחכמה, בדעת, בתבונה, מקור לסבל, האחרת רואה בהן מקור לאושר. ולנו זכות הבחירה.
בתמונה - פרסקו מהמאה ה-15 של תומאסו קאסאי
חג האהבה
ירח של טו באב
כמוהו כירח של כל טו בחודש.
לאהוב
מתאים תמיד
לקריאת הפוסט
חֲנֻכָּה
כְּשֶׁהָלַךְ הָאוֹר וְהִתְמַעֵט
בְּתַהֲלִיךְ קוֹסְמִי מֻפְלָא,
עָשָׂה הָאָדָם לְמַגֵּר
אֶת...
לקריאת הפוסט
ושוב שנה חדשה
כצמד טליים תמימים
בעשב הירוק, הפשוט.
לאלה אני מתגעגעת
לכאלה מייחלת.
מאחלת
שכזו תהיה
השנה הנכנסת
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
וכעת,בהתייחס לדבריך - הלימוד המשמעותי הוא זה שגורם לנו לשאול שאלות, זה שגורם לנו לתהות ולנסות להבין על מה ולמה.
כך גם לגבי ילדים, ובמיוחד לגביהם. והרי, בעצם, ילדים מטיבם שואלים, מבררים, רוצים לדעת.
הטקסט שלי כאן הוא הפרשנות שלי לכתוב. פרשנות כזו היא אתגר עבורי. ואחר כך, כשאני משתפת בה אחרים, מעניין אותי לראות היכן זה פוגש אותם, אם בכלל.
אני רואה שאת נשענת כמו בשירך הקודם על תהיות שיקחו אותך לידע.את עדין לא מבינה שהידע ק י י ם ?
אני רק רוצה להבין ממך כמה מהויות - מהוא אותו מקום שקראת לו גן עדן ? היכן הוא נמצא? האם בשמים ? האם על פני האדמה? אדם וחווה אם כן היו ישויות שמימיות או ישויות ארציות? ומה עם הנחש? האם שמימי או ארצי ? יש אצלי בחצר נחשי צפע אוכלים עכברים אך אף אחד לא מחלק תפוחים!
אז בואי נבין למה הדעת מביאה סבל - מפני שהדעת גורמת לך להבין כמה את עדין לא יודעת ולא תדעי כי יש אינסופ לדעת ולנו היום ,לא בימים ההם שאז נכתב ספר התנך וגם זה אחרי תקופה ארוכה של העברת ידע מפה לאוזן ,ומי אחראי שאין הגזמות וסילופים? קים רק המדע שיעזור לדעת יותר ממה שאנו יודעים לתקופתינו.זכרי שאת לא נולדת עם פלאפון ביד אך ילדיך כן ויותר מכך נכדייך שמלמדים את הוריהם
רק לגוף ולגורמים ארציים יש סוף מעבר לזה מירה לשום דבר ביוניברס אין סופ לא שמעת על חוק שימור החומר בקוסמוס?עשי גוגל ותקראי
חכמה, בינה , דעת , מאין לך לדעת שלא התכונו כותבם לשלוש מתוך 10 הספירות דרכם עוברת קרן האנרגיה מהמקור היולי לבן האנוש וחוזרת חזרה פחות טהורה למקור היולי ?
נוטה אני להסכים עם כיוונו של אברהם מורדו ומכיון שבקוצר אינפורמציה עסקינן בכל זאת הייתי שולחת אותך למקור הידע המודרני "האינטרנט? להעמיק בנושא.
שיהיה ערבך תענוגך ולילך מנוחתך
ZOEI
הקביעה שהידע קיים, הוא לדעתי ענין של גישה, של תפיסת עולם. וכמו כל גישה, יש שמקבלים ויש שחולקים.
כך או כך תודה לדבריך המעמיקים והמלמדים.
ולעניין שהעלית מירה, גם אני סבורה שלעתים ידע והבנה עלולים לעורר סבל ולעתים הנאה .זה מאוד אישי ,תרבותי ,ערכי וכו׳ .
אפילו אהבה שהיא רגש שמיטיב עם האדם ונותן לו תחושה טובה,בקלות אדם עשוי לסבול ממנה, מגעגועים/ קנאה/חששות וכו׳ .
ואולי זה מראה עד כמה נפש האדם רגישה ולא יציבה...
היטבת לבטא כל מה שגם אני חושבת ומרגישה בעניין הזה.
תודה לך.
גם מוחמאת מכך שאתה מתרשם מהפרשנות שלי לסיפור של אחר, כאן - הסיפור המקראי. ורק עוד אומר שהפרשנות הזו היא מקורית שלי, כלומר כתבתי איך שאני רואה ומבינה ומפרשת את הדברים (אם כי בהחלט יתכן שישנם אחרים שרואים זו באותו אופן כמוני).
כך או כך, תודה לדבריך.
אך גם אם נקבל את הדברים ככתבם וכלשונם, אני רואה משהו חיובי בהתנהלות האשה - היא מגלה סקרנות, וזו תכונה שאמנם עלולה להוביל למקומות פוגעים, אך מאידך היא הדרך להתפתחות והתקדמות.