הפסקה למחשבה, או – מה אמרה אמא של סימה

שוחחנו, על הא גם על דא, ואז אמרתָ:
טוב, נחזור לעבודה. בערב אני בשער שמונה.
טס? שאלתי,
הברזל אצלֵךְ לא משהו, אמרת בחיוך, (כלומר אבץ, אני חושבת, המינרל שאמור לטפל בבעיות זכרון. ברזל הוא בדיחה פרטית שלנו).
מקבל מישהו שמגיע מחו"ל? ניסיתי שוב, ומיד נזכרתי: כדורגל, הרי סיפרת לי על כך לפני מספר ימים. ועד שסימתי לומר, הקדמת והזכרת:
שער שמונה בבלומפילד.
זהו, נזכרתי בדיוק לפני שהסברתָ, כי אצלי 'שער' זה טיסה, אצלךָ זה כדורגל (ההסבר הזה הוא לעצמי בעצם, אתה לא זקוק לו, כי אתה הרי תמיד מקבל אותי כמו שאני).
מעט מדי ומאוחר מדי, הגבת בצחוק, אמרתי לָך שזה סיפור חיי. פתאום עברת נושא, או שלא, ואני רק לא הבנתי את הקשר.
גם סיפור חיי הוא כזה, אמרתי - 'מעט מדי מאוחר מדי'
ככתוב : הכל כתוב אבל .., פתחתָ ואמרת,
הכל הכל. טוב, אז אין מה להיות עצובים. נגד 'הכל כתוב' אין מה לעשות, רק נגד מה שלא כתוב, במקומות הפנויים, הריקים.
זה לא נגד, אמרתָ.
אז מה זה? הבחירה ניתנת בין השורות כנראה, כי מה שכתוב, כבר כתוב, תפוס.
לא לא, חזרת להסביר, כתוב בערך כך: הכל כתוב אבל הבחירה ניתנת.
אה, אתה מתכוון לומר: הכל צפוי והרשות נתונה. כן כן. מוכר וידוע.
זהו. זה המדוייק, אמרתָ,
'הכל צפוי' - זה לאחור, בדיעבד. 'הרשות נתונה' - זה לקדימה, למפרע. וככה, אנחנו מסודרים בַּשקט הנפשי שלנו. עכשיו רק נותר להאמין בזה. הבהרתי את הגישה שלי בנושא.
פרשנות שלָך, אמרתָ,
שלי שלי, כמובן, אני בשם עצמי מדברת.
זה בכלל לא חשוב אם את מאמינה או לא, המשכת ואמרתָ,
הרי אם תאמר הכל צפוי לקדימה, מה טעם להתאמץ, נכנסתי לדבריו בניסיון להבהיר את הלוגיקה שלי.
היום יום א' נכון? אמרת, כהתחלה של הסבר הטיעון שלך.
יכול להיות גם אחרת, התפרצתי ואמרתי, זה דוקא משהו שאנשים קבעו. אבל, אולי אם כוונתך למשל שהשמש זורחת ויש סיכוי שגם מחר, אז, זה די צפוי.
ממש לא. מה שרציתי להגיד שהיום יום א' בין אם את מאמינה בזה או לא.
אהה, הבנתי אותךָ כעת. לא הייתי סגורה על זה, אבל כבר עייפתי מלחשוב.
אז זהו. נחזור לעבודה, הצעת.
הכי טוב להיות בשער שמונה, בלומפילד, אמרתי, בלי 'הכל צפוי' ובלי 'הרשות נתונה'. ושהטובים ינצחו וזהו.
כן כן, הסכמתָ, נכון.
אז יצאנו מסכימים לבסוף. כעת אתה לעבודה, אני לסידורי-בית.
כמו שאמא של סימה אמרה: אם תחשבי הרבה יכאב לך הראש.
נכון. הכי נכון. מעולה. אגב, מי זאת סימה? או שזה בגלל החרוז?
לא משנה, חייכת אלי במבט שובב, מעורר סקרנות.
אתה מצחיק. זה טוב, אמרתי.
אז להת' בינתיים.
בהחלט. להת' בינתיים.
טוב, נחזור לעבודה. בערב אני בשער שמונה.
טס? שאלתי,
הברזל אצלֵךְ לא משהו, אמרת בחיוך, (כלומר אבץ, אני חושבת, המינרל שאמור לטפל בבעיות זכרון. ברזל הוא בדיחה פרטית שלנו).
מקבל מישהו שמגיע מחו"ל? ניסיתי שוב, ומיד נזכרתי: כדורגל, הרי סיפרת לי על כך לפני מספר ימים. ועד שסימתי לומר, הקדמת והזכרת:
שער שמונה בבלומפילד.
זהו, נזכרתי בדיוק לפני שהסברתָ, כי אצלי 'שער' זה טיסה, אצלךָ זה כדורגל (ההסבר הזה הוא לעצמי בעצם, אתה לא זקוק לו, כי אתה הרי תמיד מקבל אותי כמו שאני).
מעט מדי ומאוחר מדי, הגבת בצחוק, אמרתי לָך שזה סיפור חיי. פתאום עברת נושא, או שלא, ואני רק לא הבנתי את הקשר.
גם סיפור חיי הוא כזה, אמרתי - 'מעט מדי מאוחר מדי'
ככתוב : הכל כתוב אבל .., פתחתָ ואמרת,
הכל הכל. טוב, אז אין מה להיות עצובים. נגד 'הכל כתוב' אין מה לעשות, רק נגד מה שלא כתוב, במקומות הפנויים, הריקים.
זה לא נגד, אמרתָ.
אז מה זה? הבחירה ניתנת בין השורות כנראה, כי מה שכתוב, כבר כתוב, תפוס.
לא לא, חזרת להסביר, כתוב בערך כך: הכל כתוב אבל הבחירה ניתנת.
אה, אתה מתכוון לומר: הכל צפוי והרשות נתונה. כן כן. מוכר וידוע.
זהו. זה המדוייק, אמרתָ,
'הכל צפוי' - זה לאחור, בדיעבד. 'הרשות נתונה' - זה לקדימה, למפרע. וככה, אנחנו מסודרים בַּשקט הנפשי שלנו. עכשיו רק נותר להאמין בזה. הבהרתי את הגישה שלי בנושא.
פרשנות שלָך, אמרתָ,
שלי שלי, כמובן, אני בשם עצמי מדברת.
זה בכלל לא חשוב אם את מאמינה או לא, המשכת ואמרתָ,
הרי אם תאמר הכל צפוי לקדימה, מה טעם להתאמץ, נכנסתי לדבריו בניסיון להבהיר את הלוגיקה שלי.
היום יום א' נכון? אמרת, כהתחלה של הסבר הטיעון שלך.
יכול להיות גם אחרת, התפרצתי ואמרתי, זה דוקא משהו שאנשים קבעו. אבל, אולי אם כוונתך למשל שהשמש זורחת ויש סיכוי שגם מחר, אז, זה די צפוי.
ממש לא. מה שרציתי להגיד שהיום יום א' בין אם את מאמינה בזה או לא.
אהה, הבנתי אותךָ כעת. לא הייתי סגורה על זה, אבל כבר עייפתי מלחשוב.
אז זהו. נחזור לעבודה, הצעת.
הכי טוב להיות בשער שמונה, בלומפילד, אמרתי, בלי 'הכל צפוי' ובלי 'הרשות נתונה'. ושהטובים ינצחו וזהו.
כן כן, הסכמתָ, נכון.
אז יצאנו מסכימים לבסוף. כעת אתה לעבודה, אני לסידורי-בית.
כמו שאמא של סימה אמרה: אם תחשבי הרבה יכאב לך הראש.
נכון. הכי נכון. מעולה. אגב, מי זאת סימה? או שזה בגלל החרוז?
לא משנה, חייכת אלי במבט שובב, מעורר סקרנות.
אתה מצחיק. זה טוב, אמרתי.
אז להת' בינתיים.
בהחלט. להת' בינתיים.
חג האהבה
ירח של טו באב
כמוהו כירח של כל טו בחודש.
לאהוב
מתאים תמיד
לקריאת הפוסט
חֲנֻכָּה
כְּשֶׁהָלַךְ הָאוֹר וְהִתְמַעֵט
בְּתַהֲלִיךְ קוֹסְמִי מֻפְלָא,
עָשָׂה הָאָדָם לְמַגֵּר
אֶת...
לקריאת הפוסט
ושוב שנה חדשה
כצמד טליים תמימים
בעשב הירוק, הפשוט.
לאלה אני מתגעגעת
לכאלה מייחלת.
מאחלת
שכזו תהיה
השנה הנכנסת
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
בכל אופן, אם זה גרם גם לשעשוע, אז דייני
האם זה מקרה בודד אצלהם, או זה דפוס יחסים קבוע? זאת לא נדע, אבל זה הרושם שלי - הם מפחדים מקשר אישי.
דיאלוג בין אשה ואיש, מבטא רצונם ואופיים (המתנגש) בדרך כלל.
למרות השפה הבהירה, הקורא מסיק, השיחה איננה מובילה לשינוי המצב, להתקרבות ביניהם.
עם זאת לא חסר חוש הומור בתוך הדיאלוג.
כקורא הסיפור חסרו לי סימני הפרדה - מי אמר מה, בינה לבינו?
המשך כתיבה מהנה. מירה . (פרח).
באשר להבחנה מי אמר מה - הפרדתי בין הדברים בשורת רווח, וגם ניקדתי כדי לזהות זכר ונקבה. יתכן שזה אינו מספיק. אחשוב איך לשפר. תודה לך להערה.