מטוטלת הזמן

כמה זה נישמע מוזר

הכל בתוך תוכי נישאר.

ההתכווצות,

כאב הראש.

החריפות הזו,

הבערה,

המערבולת,

כל כך אתה,

הכיסופים,

העלטה,

ההתגלגלות בחזרה,

מתישרת,מחבקת,

הזעה שלך קרה

"עוד אל תקומי"אתה מבקש

זרועך סביבי

מערבולת אש,

ריחך ,המוסקט

לוחש לי:"הישארי

שהי איתי עוד מעט"

בחוץ,צפירת ארגעה

מכונית עוברת,

עקבים מטקטקים

על המידרכת

והאורלוגין,

האורלוגין על הקיר,

מטקטק בקביעות עיקשת

וגם כשידו שוב

בדלת נוקשת

ואני פותחת לו

כבעבר,כתמיד,

הטיקטוק הזה

בתוך תוכי נותר

ומטקטק

בלי להפסיק.