פסיפס(מוזאיקה)
הפסיפס הזה הוא-אני

זוהי תמונה מאבנים קטנות
של עיגולי מים בנהר,
יצירי חלוקים של אבן,
של עלי-הדר מקוסמים
על גוף ילדה.
קולות תנים מבושמי פרחים לבנים
שנשרו על שערה,
רישרוש עלים בשביל,
של שדרה מרוצפת
אל ארמון הבסבורגי ניפלא.
בו אוצרות בארוק ורוקוקו,
זה כפר ירוק,
פריקה של חוק
של פרי אסור
מתוק.
מולדתי
במשרד הרווחה
מחפשת
מיהי האם
המולדת שממנה נעקרתי
ועודי מהלכת בה בחלומות?
מתדפקת על שער מסורג
על גדות הדנובה לבכות?
או הצריף ליד הפרדס,
שטוף ילל תנים ריחני
שם ארגנו עלים בקיסמים אתה ואני?
האם זו אמא דנובה ,בה יידיתי אבנים
או הכתה של ציונה בת -הרב
שעלתה על השולחן בכתה
לרקוד
ריקוד תימני מסוגנן?
המולדת היא תצרף-חידה
ואני עוד מחטטת במשרד הרווחה
לדעת
של מי אני כאן?
יום הקדיש הכללי
היום,י' בטבת,הוא יום הקדיש הכללי של האנשים שיום מותם אינו ידוע.במסורת זהו יום צום בו החל המצור על ירושלים טרם חורבן...
לקריאת הפוסט
אספר לקראת טו' בשבט אגדה סלובקית
בכפר אחד חי אכר עם אשתו ובנו התינוק.
מדי יום האשה החרוצה היתה פעילה,אך בלכתה לישון,בערב, נירדמה מייד כמו בול עץ.
הלך האכר ליער,למכשפה הידועה בסביבה ,וכשהיא יושבת ליד יורה רותחת,מעבירה נוזל...
לקריאת הפוסט
ברכה
שנה אזרחית מוצלחת לכל חברי מוטקה.שנת בריאות ,אושר...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
קשה לזכור וקשה גם לשכוח אבל דבר אחד ברור המולדת היא כאן. גם אם הזיכרונות נודדים לעבר הדנובה לדעת מי אני.
אז תודה על התגובה וחג שמח לך,יעקב.