חלום ליל ראש השנה

כשהאוויר רקום

שתי וערב ריחות,

עליהם תליתי טללי זיכרונות.

במיטה אחת קטנה,

מיני רבות

שהוחבאו במינזר,

בין ההריסות,

פירחי צבעונים שחורים

בשביס לבן,

לוחשות בשקט,

מאכילות דייסה,

במילמול לא מובן.

נשימות שקטות,

כמו הכל שלו.

כמו לאבא

לא התפוצץ עוד הלב.

כמו עוד אמא

לא ניפטרה

ביום גשום וחם.

ועכשיו-

לשכב כך

כמו רגועה

במיטה הכפולה

עם הרבה אוויר בגב,

והוא

בצד האחר,הרחוק,

בשדות הסתיו.

צרצרים משריקים,

מישהו בחוץ

מדבר ליד הפנס,

ו .............הס!