מוגבלות חיובית לפרשת ויחי

בד"כ נהוג להגיד על מי שאיננו רואה או שומע שהוא מוגבל. השבוע יש לנו מדרש חז"ל מקסים שמראה לנו זוית אחרת, שבה אנו רואים שדווקא האדם שלא שומע הוא שומע הכי טוב כי אין לו את ה"רעשי רקע"(מה שכולנו שומעים) והוא מדויק בשמיעה שלו.
נחזור לפרשה, השבת אנו נפרדים מיעקב אבינו שהולך לעולמו, לפני שהוא נפטר, עושה מספר הכנות: מבקש מיוסף שידאג לקבור אותו במערת המכפלה בארץ כנען, מברך את בני יוסף ואת כל בניו.
לאחר מותו של יעקב יוסף דואג לכך שתהיה הלוויה שתתחיל במצרים ותסתיים במערת המכפלה.
מכאן מתחיל המדרש שמספר על כך שהאחים מגיעים עם יעקב למערת המכפלה, ואז מצפה להם הפתעה, עשיו ממתין להם במערה ואומר להם שיעקב לא אמור להיקבר במערת המכפלה אלא הוא כיוון שהוא הבן הממשיך,מתחיל ויכוח בין האחים שניתן לדמיין שהיו בו צעקות והוצאת רגשות, וסוכם בויכוח שנפתלי שהוא הבן המהיר ירוץ להביא את הקלף שמוכיח שיעקב אמור להיקבר במערת המכפלה, בזמן הויכוח הקולני המדרש מספר שאחד מהנוכחים היה חושים בן דן שהוא היה חרש. הוא רואה שמתנהל ויכוח מצד אחד ומצד שני שוכבת שם גופתו של סבא יעקב, הוא אומר לעצמו שלא משנה על מה מתווכחים, לא יכול להיות שהגופה של סבא יעקב תתבזה, והוא הורג את עשיו.
 אני חושב שאפשר לראות כאן איך אנחנו לפעמים שקועים ב"רעשי רקע" ומפספסים את העיקר, ודווקא אדם שאנחנו קוראים לו מוגבל, מלמד אותנו כמה אנחנו מוגבלים.
 
אמיתי בן אהרון
בוגר תואר שני בתלמוד בר אילן
מרצה לסיפורי חז"ל