מלחמת קודש בטרור,ורדיפת שלום קדושה

יש להפריד בין המלחמה בטרור לבין רדיפת השלום שלנו.המלחמה בטרור כנגד אנשי בליעל שרצח בעיניהם ללא הבחנה בין איש לאישה בוגר או ילד תמים,חייבת להיות ללא פשרות ובכל האמצעים העומדים בפנינו ובפני המדינה.היא חייבת להיות מאסיבית ומתמשכת.היא תהיה כנראה גם אחרי שיושג השלום כזה או אחר. הרדיפה אחר השלום חייבת להיות קדושה וטהורה ללא התחכמויות בלב טהור ובנפש חפצה ,כלומר :פשרות כואבות לכל צד,ונכונות לותר על חלומות משיחיים,שאינם ברי השגה במציאותנו.וויתור על גבולות דימיוניים.יש להפגין ריאליזם ולעשות את הצעד הזה לקראת שלום.הוא כן בר השגה עובדה שאנחנו חיים בשלום עם שתי מדינות במזרח התיכון עד היום הזה.מדינת ישראל אינה זקוקה למדינה גדולה ובתוכה ערבים רבים מאוד.היא זקוקה למדינה חזקה בעוצמתה וברוחה.כשהיינו בשיא גדולתנו מבחינת השטח, הפגננו את החולשה הרבה ביותר[מלח' יום הכיפורים] עמנו יודע להלחם בחזיתות רבות,עשינו זאת בכל מלחמות ישראל.קודם שקמה המדינה הכריז הישוב בארץ:שנילחם עם הבריטים כנגד גרמניה[התגיסות לצבא הבריטי] ובו בזמן נילחם נגד הבריטים להקמת מדינת ישראל ויציאתם מן הארץ.הנוסחה עבדה והצליחה.אלה הטוענים אחרי כל פיגוע שיש להפסיק מיד את שיחות השלום ולבטל את הסכמי אוסלו [חזרה לעזה] אינם מעונינים בשלום,הם ממתינים בכל פינה והזדמנות לטרפד את שיחות השלום. כל מי שעינו בראשו יודע זאת.




