אמנות עכשווית
אוונגרד יוצר בלבול בין האמנות לבין המציאות.
באמנות הציור די אם נזכיר כיוונים ואסכולות באמנות המודרנית, דאדאיזם, פרימיטיביזם, פוביזם, קוביזם, ניאוקוביזם, פוטוריזם, ריאליזם, סימבוליזם.
לא איש אחד סחרחר עליו ראשו בצאתו מתערוכה של מודרניסטים, הקהל הרחב מתבלבל מכיוון שאינו יודע כיצד להתבונן ביצירות, אני אינני מתחברת לאמנות מסוג זה.פעמים רבות אין עלינו לחפש את המה בתמונה, אלא את האיך בצורה.
האמנות יכולה למלא את יעדיה רק כאשר היא אמנות אמת, כשאין היא הולכת בדרך הפשרה, האמנות היא החיים ללא מסכה, היא מדגישה את היפה והטוב, ובו בזמן את הנקלה והמכוער. האי בבואתה של תקופה, וכל תקופה מוצאת את בטוי הפאתוס המיוחד לה, בצורת ז'אנרים וסגנונות.
מה זאת קלאסיקה? זה ענין של פרספקטיבה, האם זה יחזיק מעמד עוד חמישים שנים?
ישנם דברים קלאסיים שמתקבעים, קלאסיקה יש בה דוק של אבק, אך אני אותה מעדיפה..
ישנן יצירות שהן יותר אנליטיות ופחות רגשיות, פנים חתומות, קלאסיקה של איפוק.
בככר טרפלגר בשנת 2005 אמן בשם מייק קוויין ייצר את האשה חסרת הגפיים , אשה גיבורה, אשר גידלה את תינוקה דרך הפה, זה מסמל משהו. אך ישנם ציירים המעוותים את המציאות בכל מיני צורות שונות ומשונות.
חחלק מהאוונגרד הוא לחדש, להפתיע, לזעזע, ולהתריס, כו זו היא התרסה.
הפילוסוף עמנואל קנט אמר שאמנות היא שחרור מכל דיקטטורנה.
אוסקר ווילד בשנת 1891 אמר יצירה אמנותית היא יצירה ייחודית, לפי אופי היוצר, ברגע שאמן שם לב מה אנשים אומרים עליו, הוא מפסיק להיות אמן..
אביבה אור אמנית, אמה מתה בלידתה, עם אביה היו לה יחסים מורכבים, גדלה אצל דודתה. אמנות יודעת סוד אחר, אמנות, החלום הוא המציאות, אביבה אומרת אני ממזגת ביצירטותי את התנועה, ואת הטבע, יש לה רישומים שחורים מאד אקספרסיביים, השקט מתרגע על ידי האמנות, אני יודעת מה אני לא רוצה לצייר, לא יופי הרמוני, לא שכרון צבעים,מרהיב, לא, לא, לא אוהבת זאת. ביצירה קיימת הנשמה שלך, העבר הדחוןסי, האמנות אינה קשורה למטרות, חינוכיות ומוסריות, הסגידה היא ליופי ממנו נגזר הכח.
פרופ' באוניברסיטת שנחאי קיבצה סביבה אנשים פשוטים איכרים רוכלים חנוונים, הראתה להם את היצירה של מנא, "ארוחת בוקר על הדשא" עניין אותה לדעת אטיך אנשים שונים מגיבים, והתגובות היו כל כך שונות, הם אמרו האשה היא מאד יפה, אך מדוע היא בלי בגדים? הם חשים שהם בדיאלוג עם היצירה ומגיבים לה, אפשר לראות יצירות ולהגיב עם הרבה קלילות והומור.
לסיכום: צרכן האמנות מן ההכרח שיהיה בעל כח קליטה, כשם שהאמן הוא בעל כח היצירה, ככל שהאינטלקט הוא רב צדדי, יותר עזות ויסודיות הן החוויות והרגשות של הצופה בהן.
כתבת ותיארת דברים שונים, שמשמשים מעין בסיס לאמירתך האחרונה,
שנראה לי שהיא מרכז ענינו של הפוסט שלך. אמרת "לסיכום: צרכן האמנות
מן ההכרח שיהיה בעל כח קליטה, כשם שהאמן הוא בעל כח היצירה, ככל
שהאינטלקט הוא רב צדדי, יותר עזות ויסודיות הן החוויות והרגשות של
הצופה בהן".
אני בהחלט לא מסכים עימך. לאינטלקט, או להגיון, אין שום משמעות ביצירת
אמנות, גם אם לקחו חלק ביצירה עצמה. המושגים האלה, הינם אמות מידה, של
סוכני מכירת האמנות, ואלה הניזונים מהוראת האמנות. אמות מידה אלה אינן של
יוצר אמיתי, שמציג/מוכר את יצירתו As Is. האמנות המוצגת לצופה, הינה פניה לרגש
שלו. אינני מתייחס למימד הפניה לכיסו של הלקוח. דברי אינם לקוחים מאף
בר סמכא ידוע. חייתי אותם לא מעט שנים.