פרשת במדבר

בְּמִדְבַּר סִינַי: חומש במדבר, א–ד, כ.
תפילה, טקס, נוהגים וערכים / מוטי לקסמן, אייר, תשע"ז.
 
גברי שכם השתכנעו בתמימות, לאחר דברי הרמייה, לעבור תהליך של מילה. [א] וביום השלישי, בעוד גברי שכם בכאב המילה, [ב] שמעון ולוי הורגים את כל הגברים שנימולו.
אביהם, יעקב, אינו שוכח זאת ומגנה באופן נחרץ ביותר, "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם:
בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר. אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל". [ג]
האב הקדמון, לוי הוא כנראה דגם מנחה. בסיפור עגל הזהב, מגייס משה את צאצאי לוי לענישה נוראה את העם. "וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַה' אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי. וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ. וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ". [ד]
לשים לב, שְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ!!!
איני יודע אם ישי שליסל נמנה על צאצאי לוי, אבל גם הוא מגדיר כ"מעשה מתועב שחייבים לעשות הכל לשבש את המצעד בירושלים" [ה], שולף סכין ודוקר למוות את שירה בנקי.
גם אם ישי שליסל אינו מצאצאיו של לוי, מעשהו משקף אמונה שהיא מעל לערך האדם.
 
דווקא צאצאי לוי, נקבעו כדי "לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן".
לכן, לפי הכתוב בפרשת השבוע, פרשת במדבר, הם אינם נפקדים במפקד הראויים לשאת נשק.
"מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן". [ו] מפקד זה מסוכם בנתונים אלה: "אֵלֶּה הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר אִישׁ אִישׁ אֶחָד לְבֵית אֲבֹתָיו הָיוּ: וַיִּהְיוּ כָּל פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵית אֲבֹתָם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל. וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים". [ז]
 
מדוע דווקא בני לוי הובדלו ?
לשונות רעות יאמרו: מה הבעיה, הרי משה הוא בן לאב ולאם משבט לוי והוא כנראה מכיר היטב את הג'מעה, החבר'ה. משה יודע שאותם, כנראה, כדאי להחזיק קרוב, ובעיקר לא לתת להם נשק!
ובכן, שוב, האם מורשת כזו מספיקה למעמד של הבדלה משאר העם, ולהקניית זכויות-יתר לעד?
אכן זכויות-יתר ומעמד מיוחד... אבל עם חובות!!!
בשביל  כבוד צריך לעבוד: לשמור על התורה, לקיים מצוותיה, להתנהג בקדושה, להורות משפט, להדריך העם כולו לאמונה, לתורה לחכמה.
אבל, וזה החשוב ביותר, ביהדות לא מסתפקים במורשת אבות. הזכויות הן אך ורק ללווים שעשו תפקידם נאמנה.
"כהנים ולוים נחלקו למשמרות וזמן קבוע היה להם לישן ואם מצאו ממונה שישן יותר חובטו במקל ושורף בגדיו".[ח]
"ולוי העובר על זה ולא שר על הקרבן ביומו הקבוע לו, כי ימים קבועים להם לפי חילוק המשמרות, אלא ששתק, ביטל עשה זה. וענשו גדול מאד, שנראה כמי שאינו חפץ בכבוד עבודת ה', ועל כן ימנענו האל מכבוד. ואשר יחפוץ מן הלוים בעבודת בוראו, החיים והשלום והברכה והכבוד יהיו אתו". [ט]
נשים נא לב לסיומת של הכתוב בספר החינוך, אשר יחפוץ מן הלוים בעבודת בוראו, החיים והשלום והברכה והכבוד יהיו אתו".
חיים, שלום וברכה אינם עומדים יחד עם דקירות סכין, ופגיעה באדם אחר.
הנביא ישעיהו מנסח זאת כך, "לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה' שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי. לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא. וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ. רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ. לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה. לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר ה' אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ. וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר". [י]
במילים אחרות, תפילה, טקס, נוהג אם הם אינם כרוכים  ב"שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה" בדרישה למשפט הוגן, בהתנהגות ערכית בה יש ערך עליון לאדם; תפילה, טקס, נוהג כאלה הם ריקים ממשמעות אמונית טהורה, ובעצם חסרי ערך.
 
מראה מקום
א. "וַיָּבֹא חֲמוֹר וּשְׁכֶם בְּנוֹ אֶל שַׁעַר עִירָם וַיְדַבְּרוּ אֶל אַנְשֵׁי עִירָם לֵאמֹר. הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ וְיֵשְׁבוּ בָאָרֶץ וְיִסְחֲרוּ אֹתָהּ וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת  יָדַיִם לִפְנֵיהֶם אֶת בְּנֹתָם נִקַּח לָנוּ לְנָשִׁים וְאֶת בְּנֹתֵינוּ נִתֵּן לָהֶם. אַךְ בְּזֹאת יֵאֹתוּ לָנוּ הָאֲנָשִׁים לָשֶׁבֶת אִתָּנוּ לִהְיוֹת לְעַם אֶחָד בְּהִמּוֹל לָנוּ כָּל זָכָר כַּאֲשֶׁר הֵם נִמֹּלִים. מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל בְּהֶמְתָּם הֲלוֹא לָנוּ הֵם אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ. וַיִּשְׁמְעוּ אֶל חֲמוֹר וְאֶל שְׁכֶם בְּנוֹ כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ וַיִּמֹּלוּ כָּל זָכָר כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ" (בראשית לד, כ–כד).
ב. "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם [אנשי שכם] כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר" (בראשית לד, כה).
ג. בראשית מט, ה–ז.
ד. שמות לב, כו–כח.
ה. בראיון ל"בחדרי חרדים" אחד המגיבים כותב, "קנאים פוגעים במתועבים זהו דברי חז"ל, ... עצם הפגיעה אשריו ואשרי חלקו", 30/07/2015.
ו. במדבר א, ג.
ז. במדבר א, מד–מו.
ח. רמב"ם, משנה למלך, הלכות בית הבחירה ח, ו.
ט. ספר החינוך, שצד.
י. ישעיהו א, יא–כ.