מרד המרוקאים בואדי סאליב

השנה היתה 1959, המקום ואדי סאליב, עשור למדינה.
מנהיג ההפגנה דוד בן הרוש יליד קזבלנקה, התגייס לצבא הצרפתי במלחמת העולם השניה, הגיע לארץ ב-1947, האוניה גורשה לקפריסין, חזר לארץ בשנת 1948, השתתף במלחמת העצמאות לאחר מכן התגייס למשטרה.
זה החל בתיגרת שיכורים בבית קפה בשכונה, המשטרה הוזעקה, נשמעה יריה שפצעה צעיר שיכור יוצא מרוקו.
ירירה גורלית זו הציתה את כל הזעם האצור, הציתה את המהומות של ישראל השניה, שנלחמה בישראל הראשונה קרי מפאי,,היתה אפליה עדתית מצוקה כלכלית, ועוני מדכא שגרמו להתפרצותה של הפגנה זו. מצבם האקונומי היה קשה, חלקם התגוררו עדיין במעברות, או בעיירות פיתוח עניות.
ואדי סאליב היתה שכונה ערבית עד מלחמת העצמאות, היו בה 16.000 תושבים, רובם יוצאי מרוקו. מאות מבני השכונה יצאו עם דגלים שחורים, ודגל המדינה מוכתם בדם. שמועות אמרו שהפצוע מת.
היה זעם נוראי, כילו כל מה שיכלו בשכונה, הציתו סניף בנק, שרפו מכוניות, והרסו את מועדון מפא"י.
לאחר מכן עברו להדר הכרמל שכונה מבוססת, יידו אבנים, ניפצו חלונות ראווה, ובזזו חנויות.שלוש עשרה שוטרים נפצעו, ארב עשרה מפגינים נעצרו.
הממשלה הקימה וועדת חירום, והסכימה עם כך שקיימת הרגשת קיפוח, ואפליה כלפיהם. גולדה אמרה בזמנו הם לא נחמדים, ב"ג היה בוטה יותר וקרא להם פושעים ורועי זונות.
למחרת התפשטו ההפגנות ליישובים אחרים בהם היה ריכוז גדול של יוצאי צפון אפריקה.
דוד בן הרוש הקים תנועה "ליכוד יוצאי צפון אפריקה" שלא עברה את אחוז החסימה.
המימסד ראה בי אוייב, אני רציתי הפגנה שקטה ולא אלימה, אך אותה יריה גרמה להצתה הכללית
בשנת 1959 היתה אסיפת בחירות של מפא"י בהשתתפות דיין, אנשיו של בן הרוש ניסו למנוע את כניסתם לאולם, היתה התנגשות אלימה עם המשטרה, היה מירדף בסימטאות השכונה, בן הרוש וחבריו התבצרו בבית, וסירבו להסגיר את עצמם, הוא נדון לשנתים מאסר, עונשו הופחת ל-10 חודשים.
לימים פתח בית קפה תמר על שמה של בתו, הוא רצה להתפרנס, אנשים מובטלים באו, מספרים את ספור המצוקה בהם הם שרויים ולא היו משלמים. היא מוסיפה לאבא היה כושר בטוי כמו למנחם בגין המדינה הפסידה אותו.
בשנים האחרונות השתכח וחלה היה מרותק לביתו.
הוא היה החלוץ שלפני המחנה, והמנהיג המרוקאי הראשון שארגן את ההפגנה, וסלל את הדרך לבאים אחריו, לפנתרים השחורים ולישראל השניה.
המדינה התקשתה לשפר את מצבם של התושבים. לעיתים לא היה למדינה מטבע זר ליבא סחורות. המוח היהודי המציא פטנטים . חזרה לתקופת האבן מסחר ותשלום בסחורה. קראו לכך קלירינג. קנינו סחורה ושילמנו תמורתה בתפוזים. .
במצב זה ועם עליה מתמשכת לא ניתן היה לדאוג לשכבות החלשות ומי שלא עבד רעב.
צריך לזכור את התקופה הקשה. מאות אלפי עולים הגיעו ממדינות ערב והם שוכנו באוהלים במחנות מתבוססים בבוץ בחורף הקר.
גם ואדי סאלב היה כעין מחנה . עולים שרובם חסרי השכלה שלא השתלבו בחיי הקהילה. הייתה הפליה והשילטון לא ידע כיצד לטפל בבעיה. גם גולדה לא הבינה מי אלה השחורים הלא נחמדים האלה. . במישפט הזה היא ביטאה את חוסר ההבנה של מנהיג לצאן מרעיתו. . גולדה לא הבינה את גודל הבעיה. היא לא קלטה שמדובר באנשים רעבים שניזרקו לשולי החברה.
וכשאנו שומעים היום על האחוז הגבוהה של רעבים במדינה. אנחנו יכולים להשוות לחיים שלנו באותה תקופה שבה ,לפי ההגדרה של היום, כולנו היינו עניים.
כל יתר הדודים שלי הגיעו לצורפת חיו שלושים שנה על בסיס פליטים, האמינו לי עדיף מצבי, אני סבלתי קור חום רעב, ונהנתי מאזרחות ישראל, בשעה שכמעט כל או רוב היהודים, חיו אלפי שנים ללא אזרחות ללא זכיות עם ראש שפוף.היהודים הללו שיתביישו, בלי מאבקים ועמל ונכונות לסבול אין לך מולדת, אתה לא בן חורין, יש שיר לעבדל ואהב, בתרגום עברי,"מה יפים חיי החירות"