דון קישוט של מלחמת יום כיפור.
השם מוטי אשכנזי, השנה 1974, הוא פיקד על מוצב בודפשט.
כולנו זוכרים את המלחמה מלבד אלו שטרם נולדו. המלחמה החלה בשעה 13.50 ביום כיפור. לבו היה מלא לא רק הוא היה מתוסכל ומיואש אלא כולם.
בדירה ירושלמית בחורף קר ומקפיא ישב אשכנזי והכין פלקטים גדולים בהםפ היה כתוב, עליכם לקחת אחריות מיניסטריאלית, דיין התפטר, ועוד, הוא עלה לבדו לגבעה שממול למשרד ראש הממשלה, , עמד לבדו בקר הירושלמי, עם הפלקטים וביקש הסברים ותשובות.
טיפין טיפין החלו להצטרף אליו בהתחלה יחידים לאחר מכן עשרות ומאות, זו כבר לךא היתה המחאה הפרטית של מוטי אשכנזי, אלא מחאת העם כולו.
הוא פגש את דיין, נדהם מאדישותו של האיש עם הרטיה הכי מפורסמת בעולם. לאט לאט הצטרפו גם גדודים ומספר המפגינים הגיע ל-25000 איש. שם ההפגנה היה "ישראל שלנו התנועה לתמורה".
מוטי הוא היחיד שהעז, וגרף אחריו המון רב. הדי התקשורת טלטלו את הממשלה, למרות שגולדה ודיין לא רצו להתפטר כי מה להם ולאחריות הזאת? שבה נספו 2500 חללים, 8000 פצועים ואינניי
יודעת כמה שבויים. גם וועדת אגרנט קמה,אך היא לא לקחה אותו ברצינות.
כשהפעילו שלו צברה תאוצה, שירותי הבטחון עקבו אחריו, מזכיר לכם משהו? הרי זו דמוקרטיה,
הממשלה נפלה בזכות אומץ הלב של אדם יחיד שהעז ולא רק דיבר אלא קם ועשה.
צה"ל למרות בקשותיו לא שיבץ אותו בשום תפקיד פיקודי, גם חסמו בפניו את פעילותו הפוליטית.
מה דעתכם? מגיע לו אות כבוד מהמדינה, על האומץ והתעוזה, לא היתה עד אז הפגנה כל כך צודק.
אשכנזי הודה לא קורצתי כנראה מחומר של מנהיגים, אך למרות זאת אתה ראוי להצדעה .
ואם הוא לא מנהיג-אז מי?????
הפוליטיקאים המברברים ומנהלים מאבקי אגו וכוח על גוויותינו החיות
ן המתות??????????????????????????????????????
אם נזכיר את תגובתה של גולדה להפגנת תושבי ואדי סאליב שתהתה מי השחורים הלא מנומסים האלה , נבין עד כמה הייתה המנהיגות מנותקת מהמציאות. .
תאר לך מה היו התגובות כיום לקריאה לפנות את יהודה ושומרון למען הסכם שלום?
גולדה יכלה למנוע את המילחמה. קיסינגר העביר לה את הצעת סדאת לשלום אם ניסוג מסיני. אולם חיינו באופוריה באותה תקופה. היינו חזקים ובילתי מנוצחים וחשבנו שאף מדינה ערבית לא תעז לתקוף אותנו אחרי כל הניצחונות הזוהרים.
תשובתה של גולדה הייתה שהיא לא יכולה להסכים להצעה עכשיו כי...בעוד כמה חודשים
עמדה להתקיים מערכת הבחירות. .וכך מצאנו את עצמנו במילחמה עם המכנסיים למטה. מחסנים ריקים טנקים בלי פגזים וגבולות חשופים לא מאוישים כי ההנהגה לא אישרה גיוס מילואים כאשר מפקדים בשטח שידרו שהצבא המיצרי נערך למילחמה.
למען האמת צריך לומר כי אילו היינו נישאלים באותה תקופה אם ראוי לפנות את סיני שהיה מחסום טיבעי בינינו לבין מצריים אויבתנו, סביר שהיינו מתנגדים למהלך.
וכך דחתה גולדה את ההצעה ומצאנו את עצמנו במילחמה . הייתי שם . היא הייתה נוראה. שיירות ההרוגים והפצועים השאירו פצע שלא ירפא. גיחות המיגים המצריים לעברך כשאין לך היכן לדחוף את הראש הוא ארוע קשה. וכשטיל מגיח לעברך והורג את זה שלידך שלפני כמה שעות הייתם יחד במשימה . זו טראומה בל תימחה. .
אלפי אנשים נושאים בתוכם את הכאב הזה שיש לו הגדרה ,הלם קרב.
רבים אינם מודעים ורבים מסתירים את הטראומה. . הם לא יודו בכך.
איני יודע אם אפשר להאשים את ההנהגה. זה אנחנו שיצרנו את האוירה הזו של הבילתי מנוצחים.
היום קראת תגובה שמישהוא כתב לפוסט של יעלון ובו כתב כי יעלון מתרכז בעיקר בנושא הביטחון. הוא לא היחיד. שמענו את התגובות של חלקים בציבור על הוצאות הביטחון הגבוהוות.. הגבתי לאותו מגיב וכתבתי שיזכור את מלחמת יום כיפור והמחסנים הריקים וכימעט אובדן של בית שלישי.
כן, קל לנו לשפוט היום לאחור. וזה לא הוגן
כי בחירות אינן סיבה שיש לה הצדקה להתייחסטת עדיפה על מצב חירום שמסכן את עצם קיומנו.
גם יחסה למצוקה שקיבלה ביטוי במחאת הפנתרים שככינתה אותם כ"ל נחמדים:"-הזויה
ולא מתאימה למנהיגה שמצוקת אזרחי מדינתה חייבו התייחסות עניינית ומצית פיתרון
ולא שיפוט ערכי שנבע מדיעות קדומות. תחושת התנשאות.
וגם היום ישנה תופעה בה המדינים והפוליטיקים מנותקים מהאזרחים וממצוקתם
ל חלה שום התקדמות ערכית במנהיגות-אלא סיאוב והתדרדרות.