דרום אמריקה לאס פמפאס
כפי שכתבתי לך טליה יקרה, אני מנסה לשחזר על קצה המזלג מחוויותי ביבשת רחוקה זו, לעיתים נראה לי הכל באגדה, רחוקה ובלתי מציאותית, ופעמים אחרות צריכה אני לחוש בצביטה אחת אמיתית בכדי להאמין שאכן כל זאת אמת.
קל היה לי להשתלב בינ יהם (אם משום שמורגלת אני) ספרד מכורתי השניה, ואם בגלל שפתם שאותה אני דוברת וכבר מחציצי שייכת אליהם.
בעיקר משכו את תשומת ליבי המיסטיצים והאינדיאנים, זה גזע אמיץ ומענין, זקופים הם כמו עץ, שורשיהם עבותים, פניהם שחומים ותוויהם אמיצים וברורים, אובייקטים מצויינים לפיסול ולציור,מטפחות צבעוניות קשורות לצאוורם, חובשים כובעי קסקט, עובדים בחוות האריסים בשיטה הפיאודלית.
זכורני בוקר צבעוני ובהיר בעלי כנף מזמרות, הרים בצבע מדבר כחול, שבילים בצבע חמרה, דקלים וברושים, מסילת הברזל קרונות בשחור משלימה את התמונה הנפלאה הזו. ולפתע רואות עיני בקצה השביל שיירה של אינדיאנים, חובשים הם כובעים רחבי שוליים , בגדיהם מאריגים צבעוניים ורקומיםאבנטים רחבים עשויים ממטבעות כסף מסביב למותניהם, הצבע הדומיננטי היה אדום, ואולי בגלל צבע גופם וצבע עורם דמוי האש, עמדתי מלכת משתאה ומבקשת שרגע זה יתארך ככל רק שאפשר, עמדתי מוקסמת מהיופי האנושי.
שמו של דון קסטיליו אינו יכול להעדר מסיפר זה.
צנום ושחום היה, עיניו מרצדות מפה לשם, והוא מגלגל טבק מוצץ ויורק, בקבוקו הנאמן מן הנוזל האדום אינו מש מצידו, בבגדיו הרחבים והארוכים הוא נראה כה קטן ועלוב, אך ראו זה פלא, כאשר זינק על סוסו הלבן , נראה דון לפתע כנסיך אם כי נסיך אביון, נראה כחזק וגדול, בוטח ומחייך כאילו אומר אני מביט עליכם מלמעלה,.
הוזמנו פעמים רבות לחווה, וכל פעם התבוננתי בקדום זה בסקרנות רבה, כל הוד הפראים מסביב עם בן אנוש קטן וקדמון זה החזירוני אלף שנים אחורה. בתחילה התבונן בי בחשד רב, אך לאט דובבתיהו, רציתי לשמוע את סיפור חייו, ואז הסבירו לי כי הוא יבין זאת כחיזורי אחריו. ואני לתומי רק רציתי לדעת את חייו.
כאשר אנשים מוזמנים לחוות אלו שוחטים כבש(ואני מעולם לא שכחתי את יללותיו של הכבש האומלל ואת תיאבוני איבדתי)
כאשר האסדו היה מוכן, ניגש דון חתך בסכינו החדה והתנפל ברעב עצום, ואז שאלתי מדוע דון אינו יושב אתנו? ואז הסביר לי בעל הבית שאם ירגילוהו כבן בית ירצה עוד ועוד. אחד החוואים הסביר לי שאימץ את עוזרו והתייחס אליו כאל בן, וז באחד הבקרים ספר את העדרים וראה כי חסר, אחרי מספר ימים ספר שוב והנה שוב חסר, אז הבנתי שהאדם שזכה ליחס כה טוב ממני מעל באמוני, תגידי לי את אם אפשר להתייחס אליו כשווים? לא אמרתי רק כאל בני אדם.
המנטליון של אנשים ביבשת רחוקה זו, כל אחד את מעמדו מכיר, ואין מתערבבין בין עשירים לעניים ובין עובדים למעבידים, אך דון קסטיליו למרות זאת לאחר הארוחה, בעודו מגלגל את סיגרו, התערב ועוד איך, גם פיטפט, וראיתי איך פטרונו נעשה אדום כסלק, כולו זועם, כאשר ליווה אותנו, אמר אינני יודע אני אובד עצות, אני מביא אורחים חשובעים מבואנוס איירס והלז מתערב בשיחתנו, כל אסדו הוא עושה לי את זה, יש לו חוצפה, ויורק בזעם לשם סיום.