המשך פרק א' בנידורם

למעבידי היו קשרים עם האצולה, וזו קיימת בשפע בספרד, תוארים אמיתיים קנויים שאולים, אחת לשבוע צלצל בשעה קבועה למרקז, הלו מרקז, בואן דייה, שאלו על ערך מניות הבורסה, האם עלו? ירדו?  שיחתם נסבה על תנודות המניות על מזג האוויר, כן מרקז, תודה מרקז אעשה כדבריך מרקז, טרק את השפורפרת ומצב רוחו נע בהתאם לתנודות המניות.

התקשר גם עם דוכסית אלמונית אשר מעולם לא ראיתיה, קולה היה עמוק משהו צרוד ולא כל כך אריסטוקרטי, לפני כל מילה נאמרה המילה דוכסית, כן דוכסית לרשותך תמיד, מתי מתקיימת המסיבה? אם אהיה נוכח? בוודאי, מנשק את ידך דוכסיח, בקשר לנשיקה אבירית זו ישנו סיפר קצרצר, אשר מעורר בי צחק כאשר אני נזכרת בו.

צ'רלי ידידו הטוב של לורנצו, הולל לא קטן, הימר על סוסים ומכוניות, שיחק במועדוני קלפים, כאשר מהמרים ישנן שתי אלטרנטיבות, או שמרוויחים או שמפסידים, וצ'רלי החל להפסיד, הוא עדיין לא הגיע לשלביה של ההתרוששות, בחור עשיר היה, בבעלותו מועדון לילה, מחובר למסעדה, וילה מהודרת, כלב גזעי, וןבחורה בלונדית אחת לחודש.
בבקרים היה מופיע עם בחורתו וזאבו, ומשיח ליבו בפני דון, עיניו ידעו לילות של נדודי אהבה, וכוסית אחת מיותרת של ויסקי משובח., והתמכרויות לסמים, עיניו היו אדומות מצועפות ומעורפלות, היו לו ידיים גדולות ואמיצות, לחיצתו היתה חזקה ופוקקה את אצבעותיך, ידיים אלו גם נפרכו בעצבנות כאשר בא ללות כסף מדון, ואלו היו סכומים לא מבוטלים, תמיד הוא אמר אחזיר לך בשבוע הבא.

לפני שמעבידי נסע לאירופה, צ'רלי נתן לו את כתובתה של אמו הישישה, אשר התגוררה באוסטריה,  וביקש שיבראה, ואכן כך עשה. שמר עימה על יחסי ידידות אמיצים, סיפר לה על מצבו של צ'רלי, אשר הלך מדחי אל דחי, הוא לא השיב את כספו של דון, יחסיהם היו בכי רע, לורבצו איים עליו במשפט, צ'רלי ביקש זמן, לורנצו ביקש את כספו.

יו אחד החליט לכתוב מכתב חריף לאימו של צ'רלי, ובו הוא שטח אל כל טענותיו , כתב לה שבנה הוא הולל אשר מפזר את כספו על נקבות והימורים, ולא מחזיר את חובו, הוא יכול לנקוט באמצעים חריפים, עד עתה לא עשה זאת לזכר ידידות אמיצה  איתה, אך זה לא יכול להימשך כך, את כותבת לי שהוא הדבר היקר היחיד שיש לך, ושאשמוא עליו, ובכן גברתי אני אינני אומנת  שלו, הסתרתי את פי בכפות יידי, התאפרתי מא ד לא לפרוץ בצחוק, הקש ששבר את גב הגמל, הבטוי האחרון במכתב היה, מנשק את ידך בהכנעה, פה כבר לא יכולתי להתאפק וברחתי עם בלוק המכתבים לחדר אחר כל הצחוק הכבוש התפרק, הוא קרא לי ואני ניסיתי לשוות לפני ארשת של רצינות, בלי הצלחה יתירה, מה כל כך מצחיק שאל בקול נפגע? אמרתי לו אתה מבין בישראל אין ביטויים כאלה,  מנשק את ידך בהכנעה זה לא קיים אצלנו אמרתי בנימה של התנצלות, (תארו לכם את ביבי כותב להרצוג ומסיים מנשק את ידך בהכנעה נו באמת...)
הוא התבונן בי וסברו חמור, אני יצאתי לחדרי להדפיס את המכתב שכה הצחיק אותי.