רצח במקדש-לערב תשעה באב

 
 
הפעם אני רוצה להביא סיפור ברוח הסיפורים שהובילו לחורבן, חז"ל הם לא הסטוריונים ולכן כשהם באים לנתח את חורבן בית המקדש השני הם מדגישים בסיפוריהם ודרשותיהם את המציאות החברתית הנוראית שסררה בתקופת טרום חורבן הבית.
הסיפור מתרחש בתוך מתחם בית המקדש אבל כמו בשאר סיפורי החזל הרקע הדתי הוא רק רקע ולא העיקר.
בבית המקדש היה נהוג בין הכהנים שמי שרוצה לעשות מצוה מסויימת , מתקיימת תחרות ריצה בין הכהנים(כאשר ניתן לדמיין את הקהל  במקדש מריע לשני המתמודדים)ומי שזוכה- עושה את המצוה.
יום אחד שני כהנים רצו בעליה למזבח, באמצע הדרך כהן אחד דחף את חברו, חברו לא נשאר חייב ותקע לחברו סכין בגב כדי שהוא ינצח בתחרות.
מגיע אביו של הכהן הנדקר ורואה שבנו עדיין מפרפר, ואומר לקהל שאין להם מה לחשוש מכך שהמקדש נטמא כיוון שבנו עדיין גוסס ולא מת( וההלכה היא שסכין נטמאת רק במידה והיא נגעה במת)חותם המספר בכך שבאותה מציאות היה להם יותר קשה עם זה שבית המקדש נטמא מאשר שפיכות דמים.
הסיפור מראה לנו את הפופורציות וכמובן מבקר את האנשים באותה תקופה, ונותן לנו נקודה למחשבה על מה לשים את הדגש,אני נוטה לחשוב שהיום הנורמה בחברתנו היא אחרת, כמובן בהנחה שעושים את ההשלכות לערכים דומים לטומאה כל אחד למה שמתאים לו בחייו.
שנזכה להוסיף אהבת חינם
 
אשמח לשמוע תגובות
אמיתי בן אהרון
בוגר תואר שני בתלמוד בר אילן
מרצה לסיפורי חז"ל
ליצירת קשר: 054-9077912
[email protected]