השחקנים.
השחקנים. (7.3.14).
השחקנים.
אור אחרון טרם כיבוי...
מאחורי הפרגוד עיניים בורקות...
חיוך מסוים על שפתיים נֶשוּכוֹת,
'טבילת אש', ראשונה, שלו מול...
הוא נושא תפילה להצלחה.
כיבוי אורות... חושך.
תיפוף צעדים מהירים.
"ודאי שחקנים תופסים מקומם על
הבמה".
אט, אט, מסך הארגמן עולה... עולה...
אלומת אור קרה, מאירה תפאורה
אפורה, יציבה. הס. המחזה מתחיל...
'יהיה בסדר'... 'יהיה בסדר'... לוחש אני
היושב בשורה העשירית בצד.
'יהיה בסדר', לבי לוחש, אל זה השחקן,
מאחורי הפרגוד, שפעימות לבו הולמות
באוזני...
מנורת שולחן מטילה אור צהוב עמום,
על חצי פניו של זה היושב על הבמה וכותב.
"כן, שחקן הוא. מכונס בתוך הדמות לא
שלו... מכתב עלום כותב".
מפנה ראשו מָעְלַה, כְּמוֹ מנסה לדלות
מילה מדודה מאחת ממגירות מוחו,
אך המגירה נעולה והמפתח אבד...
עיניו נאבקות באור הצהוב...
הנה מילה נרדפת לזו העיקשת, שאבדה,
מצא...
העלילה רצה... כחכוח. שיעול גוֹוֵע...
ההצגה תמה לקול התשואות.
יצאו השחקנים מן הדמויות, לא שלהם
וקדו לקהל שנותר מאחורי המסכה...
כתבת: "בעיקר אהבתי "יצאו השחקנים מן הדמויות".
תודה מירה יקרה, קראת השיר ואהבת.
בריאות ונועם. (פרח).
אם בתיאטרון רפרטוארי מדובר הרי שתחרות, אגו, משכורת, ביקורות, פועלי במה רשלנים ועוד כהנה וכהנה מטרידים את השחקן - אמנם ישנו מתח קל שנעלם עם הדקות הראשונות של ההצגה אבל הערה פוגענית של הבמאי בבוקר, בחזרה של הצגה עתידית הרבה יותר מטרידה. היתה לי פעם שיחת נפש ארוכה עם שחקן תיאטרון מאד מפורסם שממנה הבנתי שתיאטרון זה לא רק משחק...
כתבת: /"היתה לי פעם שיחת נפש ארוכה עם שחקן תיאטרון מאד מפורסם שממנה הבנתי שתיאטרון זה לא רק משחק..."/.
נכון. - שחקנים כשאר בני האדם, מגיבים ברגשות, אכזבה, או שמחה, אל האנשים הסובבים אותם.
תודה אריאל תגובתך הטובה מאוד לשיר. "השחקנים".