אני והוא.

אני והוא.
לחברות והחברים היקרים. שיר. (לארכיון).

הוא ואני כל הזמן, כל הזמן יחד.
הוא שואל, "נכון שאתה מאושר?" 
'נכון'. אני עונה.
"ומחר גם תהייה מאושר?"
'מחר?... אתה יודע מה השעה עכשיו?'
ארבע בבוקר, מחר זה היום...'

"אולי, אבל אתה לא עונה לשאלתי
האם גם מחר?".
'עניתי, מחר זה היום, מזה כמה שעות...'
'ובכלל כמה שאלות יש לך על הבוקר
ולא רק הבוקר, אלא כל הזמן, אתה
שואל אותי, שואל ושואל, לפעמים מעייף 
אותי למצוא תשובות לשאלותיך'.

"נכון, אני שואל המון, כזה אני, לא יודע
למה, אך אל תשכח אני החבר הכי קרוב
שלך". 

'נכון, ואני משתדל להשיב לשאלותיך,
אפילו על כאלו לא לעניין, כשאתה
שואל אותי, למה אני מחייך, ובאותו רגע 
אין לי תשובה לענות לך, אך לפחות
אתה יודע זה לא חיוך של טמבל המרוח
על הפנים, אלא יש סיבה, ואולי לא רק
אחת...'
"נכון, יודע, לא חיוך של טמבל. יש לך 
המון סיבות לחייך, אתה חי. נושם. בלילות
מחבק גוף חמים. בבוקר אתה שותה את
הנס שלך וכותב, כותב... אז אל תדמע עכשיו,
הכל בסדר, הכל בסדר...