לא נותר דבר.
לא נותר דבר. 28.10.17
חברים היקרם - שיר.
עידן התמימות התמוסס כמו
ערפילי בוקר בני חלוף.
התמימות גררה רגליים, ממאנת
להיעלם, אך מאום לא עזר.
כמו רעם ביום בהיר, באיבחת שיחה
טלפונית קטלנית ביום ההוא ממש,
עקרה ממקומה שפת מעדנות,
אבדה לשונה. מילים חמות, רד
חומן, עטו כפור.
באחת התקיימה החלפת משמרות.
בה התנפצו מראות, שברו השלם
לפיסות אובדות אמונה, לאמור, מה
שהיה מת.
קשיחות דורסת צעדה באון נופפה
בדגלון מנצחים...
הצח נשר, נטרף, באפור הכהה.
מציאות לעגנית נוגסת, כובשת,
טאטאתה רובד אחר רובד ממאזני
הטוהר שלא סולא בפז.
עליבות פושטת שחררה אחיזות
ענוגות אחרונות מקרנות מזבחי לב.
למה זה קורה? הוא שואל, עת עיניים
נפקחו לרווחה לראות בפעם ראשונה
מה שהיה קיים תמיד, אך נחבא מאחורי
הדלת, ממתין לתגבור שהגיע באותה
שיחה בת דקותיים ביום ההוא.
מסיכות נשמטו חשפו מציאות אכזרית
נסתרת. עתה שלחה זו גדודיה, צועדים
בסך, כובשים מעגלים טהורים קודמים,
ראשונים.
אוזניים נפתחו בפיעור לכיעור, לגסות
שסוננה בעידן התום ולא עברה הסף.
עתה פרצה שערים.
תוהה. שוב הוא שואל, מה גובה החומה
צריכה להיות, כדי להדוף בקרב בלימה
אחרון, את הרוע...
.
ממש כך. ניראים משברים ביום סגרירי
דברים לא צפויים שמגיעם בגל ענק משום מקום
ומקלקל כל חלקה טובה שבונים
יום מקסים עם שמש ים כחול ורגוע
"באחת התקיימה החלפת משמרות. בה התנפצו מראות, שברו השלם לפיסות אובדות אמונה, לאמור, מה
שהיה מת".
תודה רחל היקרה. התייחסותך העמוקה לשיר.
שבוע טוב. (פרח).
וואו. האם הכל שחור למרות שאנו רואים לבן באופק?
הרוע הי וישנו וימשיך להיות
והטוב קיים וחי לצידו. ומהשאנו צריכים לעשות זה להסיט את הוילון הורטואלי ולראות את הטוב שקיים ושאולי אנו ממאנים לראות.
הכל שאלה של זוית ראיה .
מחר כשתקום בבוקר שאולי יהיה גשום וסגרירי , תמתין עד להתבהרות ותחשוב רק על הטוב .
הטוב והרע הום בעיני המתבונן
"מחר כשתקום בבוקר תחשוב רק על הטוב" . כן יעקב. רובנו חושבים ככה.
השיר נכתב בעקבות הודעה כואבת בלתי צפויה, לפני שנים. באותו יום תם עידן התמימות. ממשיכים בעולם מציאותי.
תודה יעקב ידידי התייחסותך לשיר.
בריאות ונחת.
כתבת:"זה מקרב אותי כקורא להרגיש ולהבין".
תודה מירה היקרה. על התובנה הטובה לרגשות. (פרח).