הרהורים ומחשבות על דור הצעירים

בשבת הארורונה כשביקרו הנכדים אצלנו שוחחנו על חידושי הטכנולוגיה על כל הסמרטפונים הטבלטים האיפונים וכל מכשירי הקשר למינהם, על המשחקים השונים שרצים ברשת ובכלל על הצורך בכל החידושים בנושא שעולים חדשות לבקרים. סיפרתי להם שהם מפסידים את הילדות את הקשר האמיתי עם חברים את תנועות הנוער והמפגשים החברתיים שהיו כשאני הייתי בגילם. כולם. אבל כולם פרצו בצחוק, סבא, שאל אותי הצעיר בחבורה: כמה חברים הייתם ...? עשר , חמש עשרה עניתי. סבא אתה זקן הוא ענה לי כשחיוך שובה לב בשפתיו, לי יש 850 חברים בפיסבוק ! כן עניתי...אבל כולם ווירטואלים זה לא נקרא חברים. סבא, אתה לא מבין שום דבר, התערב נכדי בו ה-16 שהוא ספורטאי מצטיין, כשהשתתפתי בתחרויות האתלטיקה האחרונות הגיעו עשרות נערים לעודד אותי מתוך קבוצת הפייסבוק שלי. תגיד סבא הוא הוסיף, כמה חברים נשארו לך מהיילדות ? חברים עניתי....אף אחד. אז על מה אתה מדבר ? הוא ענה לי
על מה באמת אני מדבר הרהרתי....אולי באמת זקנתי ואני לא מבין כלום
הנכד שלך צודק. יש לו יותר חברים מאשר יכולת לחלום בזמנך. אני רואה בפייסבוק את נכדתי שמעלה תמונה ומספר הלייקים מתקרב ל 200. מתי היו לך 200 חברים? האם הדרך שבחרו טובה מהדרך שהכרנו? לנו קשה לשפוט. הפתיחות היום גדולה יותר וחוג החברים רחב יותר.
פעם אולי אכתוב עלך פרויקט שעשיתי לקרב בני נוער להיסטריה של מקום מגוריהם במימד המקומי זה הצליח
תודה להתיחסותך
נושא מענין מאד
ביננו...אני צריך את הנייד רק בכדי לקבל שיחות ולצלצל. היתר בעצם לא מענין אותי
מאשר 800 אלף בפייסבוק,
יעקב