אהבה ממבט ראשון

היא ישבה נינוחה על הספסל מבלי שתחוש במבט החודר ששלחתי לעברה. נערה עם פני ילדה סמוקות מחום השמש שעמדה בפאתי הרקיע. שתי גומות חן עיטרו את לחיה ושערה הגולש על כתפיה השלים את התמונה של נערה יפה. לפתע קמה ממקומה כאילו הקישה נחש. המבט ששלחה אל שעונה הסביר יותר מכל כי היא מאחרת לפגישה. היא צעדה לכיוון פתח היציאה מהשדרה, חצתה את הכביש ועלתה על האוטובוס שהגיע ברגע זה לתחנה..
המשכתי לשבת ממתין לחברים שאמורים היו להגיע. תהיתי בלבי אם היא שמה לב למבט שנעצתי בה. סביר להניח שכן לפי תנועות ראשה .היא נמנעה להביט לכיוון שישבתי שם.
דייוויד ויענקל הגיעו באותו רגע ויחד צעדנו לכיוון המועדון. . האולם היה מלא והאומן שהוזמן התכונן להופעה. דמותה של הנערה היה חרוט בראשי. היה בה משהוא עדין ובתולי. האם אפגוש בה שוב?
ב'
"יש כרטיסים לקולנוע חן" הודיע דייויד כשהוא מנפנף בכרטיסים שאחז בידו. צעדנו לעבר תחנת האוטובוסים עולים על האוטובוס הראשון שהגיע. רק לאחר היציאה נוכחנו שטעינו במס' האוטובוס שנוסע לאורך רח' בן יהודה במקום לעלות לאוטובוס שמגיע לקולנוע חן. לא נורא נלך קצת ברגל ובדרך נוכל להיכנס למועדון להעיף מבט. המוזיקה שהגיעה לאזנינו הבהירה לנו שהיום יש ערב ריקודים במועדון. נכנסתי ולרגע נישארתי תקוע על מקומי. היא עמדה שם בפינה הנערה מהשדרה יחד עם חברתה. . באותו רגע ידעתי שאני נישאר . צעדתי לעברה ,מושיט יד מזמין אותה לריקוד. הסתכלתי עליה וראיתי שהיא נבוכה. האם זכרה את המבט החודר ששלחתי לעברה בשדרה? או אולי הופתעה מעצם ההזמנה. ראיתי את המרפק ששלחה חברתה על מנת לגרום לה להסכים להזמנה לריקוד. . דיוויד ניגש אלי להזכיר לי שיש לנו כרטיסים לקולנוע. ראיתי את האכזבה בעיניה. היא לא רצתה שאלך. בשלב מאוחר יותר הבנתי שהיה לה סוד שקשור בי. אולם באותו רגע הייתי צריך להחליט. קולנוע או ...נערה. . ..שלחתי אליה מבט והחלטתי. .."תמכור את הכרטיסים אני נישאר כאן" זרקתי לכיוונו של דייויד וראיתי את ההפתעה בעיניו. ראיתי גם את ההתרגשות שאחזה בה. ברגע זה ידעתי שהיא שלי. הבדלי הגילים לא הפריעו לי מאחר ונראתי צעיר מגילי..
ואני משלים בדמיוני (הגם שספק אם זה כך):
והם חיו יחד באושר מאז.
-
והחיים נפלאים ומלאים עשיה
של בניה בית והקמת משפחה
של חלומות ותקוות והגשמות
אשריך שזכית ואתך באבדתך
אני מכיר זאת מעצמי
שבוע טוב ומבורך
תודה
אני מעדיף את הזיכרונות
הסיפור מצביע על המקריות שמטווה לנו את החיים. עלינו על האוטובוס הלא נכון . זה מה שהוביל לרומן ולקשר שנמשך 45 שנים.
סיפור שנמשך 45 שנה
החצי השני כבר סיפור אחר
תודה שצירפת אותנו בלביית חייך.
(סליחה על שגיות כתיב, כי זה מחלת בת אדם שלומדת שפה-מבקשת למחוק את התגובות שלי)
תודה שצירפת אותנו בלחיית חייך.
תודה על התגובה
גם שפה משותפת עם האומנים האחרים זו חוויה.
אני חווה את המוזיקה של השפה העברית כל יום ונהינית ממנה. כך גם נהינית ממגע בכתיבה של האומנים וגם במגע נפשית עם בני אדם שיש בהם חום לב ואהבה.
זה מורגש בכתיבה שלך ובתמונות עם הנחדים.
הסוף היה מהיר.