מבצע סבא - 18
יומנה של נורית חיכה לה, היא פתחה אותו במקום שעצרה זמן קצר קודם לכן. היא כתבה:
אני עוברת לשלב הבא. אבל גם מופתעת נורא איך שאבא שלי מוכן לרוץ בשבילי ולעשות כל מיני שליחויות שאבות אחרים בטח לא היו מוכנים לעשות. ויותר מזה. אני מתפלאה וחושבת שהוא כאילו נהנה לעזור לי.
לפעמים אני מרגישה שהוא מדבר אתי כאילו שהייתי אדם מבוגר.
איזה שטויות אני מספרת לך, יומני.
אבל מצד שני, זה נראה טבעי שהוא מפנק אותי כדי להשטיק את הכעס של אימא שבא לה מדי פעם עליו. אני מדמיינת או באמת זה ככה?
לפעמים משגע אותי שאיני יודעת איפה המציאות מתחילה ומתי מדברת האשליה.
ככה זה אצל כל האנשים?
או שיש אצלי משהו לא בסדר?
אימא בטח תדע מה לענות על זה, ואיך זה קורה שאמה, זאת אומרת סבתא שלי מצד אמי שהייתה גרה בקיבוץ ולא הכרתי אותה - לא אהבה את הבת שלה?
חבל שהיא לא חיה עד עכשיו, כי הייתי מספרת לה, לסבתא, איזו אימא נהדרת הבת שלה שהיא, הסבתא, התאכזרה אליה.
כתבתי מספיק היום. איזה יום עמוס היה לי. אבל נפלא. מלא הפתעה ותקווה.
זהו, נגמר הזמן. שקט עכשיו.
למחרת התכוננה נורית לפגישת החבורה. לקחה נייר והחלה לרשום את הפרטים שרצתה לזכור.
עוד דבר פעוט שלמדה מהזקן קנרי הוא שאצלו תמיד נחה על השולחן במטבח פיסת נייר עליה הוא רושם מה עליו לקנות.
היא כתבה:
המפתח.
האם הגיע מכתב מהרָעים?
לבקש מאבנר שייכנס לאינטרנט ויחפש את שם הבנק מהשנים של אז.
לספר לחבורה על הרעיון שלי ועל הסימנים שיופיעו בעמוד החשמל.
שונות.
בשעה היעודה נפגשה החבורה מסביב לשולחן המרובע, הידוע גם בשם 'שולחן החבורה', כמו בפתיחת קונגרס או בישיבת ממשלה.
נוני, את פותחת? שאל איבגי.
כן. תנו לי לקחת נשימה. רצתי כל הדרך מהבית שלי ועד לכאן בזיגזגים.
ברחתי מרוּבִּי השמן. הנבז הזה ריגל אחריי כל הזמן.
הוא מטרטר גם אותי, אמרה מירי.
מה הוא רוצה? שאל אבנר. אני חושב שהוא דורש שנכניס אותו לחבורה שלנו.
איך הוא בכלל יודע עלינו?
בחייך אבנר, כולם רואים אותנו יושבים כאן ובטח גם מרכלים עלינו.
רובי השמן הוא לא הצרה, זה שלומי שדוחף אותו.
אתה בטוח?
בטוח. שלומי בר-יותם הוא נחש. הייתי אומרת נחש מסוכן, אמרה נורית. חייבים להיזהר ממנו.
מה הוא יכול לעשות לנו?
אני מכיר אותו, יש לו ראש קרימינלי.
אוּף. תפסיקו עם המילים האלה שאני לא מבינה.
יש לו ראש לא חוקי, עברייני. זה ברור לך יותר, מירי?
בטח.
חברֶה, צריך להתקדם. יש לי היום המון מה לספר.
לא סתם הודעתי לכם שלשום שיש התפתחויות מפתיעות.
אבנר, תן לי בבקשה את המשקפיים שלך.
ואיך אראה?
אני אספר לך מה רואים. רק לרגע. לא יותר.
נורית הוציאה מכיסה את המפתח והניחה אותו במרכז השולחן.
היא החזיקה בידה את המשקפיים של אבנר כעשרה סנטימטרים מעל המפתח, כמו שעושים לעיתים מול קרני השמש כשמבקשים להדליק נייר בעזרת חום השמש.
איבגי ומירי התרוממו בבת אחת, והרעששהשמיעו רגלי הכיסאות שנגררו על רצפת הסופֶּר הבהיל את החבורה. שניהם התכופפו והסתכלו דרך המשקפיים על החפץ שנורית הניחה לפניהם.
ראיתם?
בקושי. מה החריצים האלה?
קלעת בּוּל, אמרה נורית לאיבגי. החזירה לאבנר את משקפיו והחלה לספר.
על המפתח הזה חרוטים מספרים רומיים.
אני יודע מה זה, אמר אבנר. משהו פשוט, תראו. קו אחד זה מספר אחת.
עד ארבעה מספרים אין שינוי. מספר חמש זה ארבעה קווים צמודים ואחד שחותך אותם באלכסון.
עשר נראה כמו האות האנגלית X. אחר כך זה מסובך יותר.
אבנר, טוב שבחרנו אותך לחבורה כמסביר הלאומי. אבל אני לא מבין מה קורה פה.
חברֶה, אמרה נורית. המספרים האלה כמעט בטוח שהם מספרים של חשבון בנק.
את עם הפנטזיות שלך.
אני בטוחה שזה ככה. שלחתי מישהו לגשש בבנק.
מה? סיפרת על החבורה שלנו? את שהכרחת אותנו שנישבע באומרטה שלך,
והדקירות של המחט?
תירגעו. הוא לא יודע כלום עלינו ולא יֵדע.
של מי החשבון?
עכשיו אנחנו נכנסים לעובי הקורה, מלמל אבנר.
את המפתח הזה קיבלתי מהזקן, מר קנרי. הוא הביא אותו מהבית הקודם שלו.
מאיפה?
מקורפו, מיוון, הארץ שהוא עלה ממנה.
הוא סיפר לי שקיבל את המפתח מסבא שלו שקראו לו יעקב עוד כשהיה ילד.
אותו סבא יעקב אמר לו, לנכד שלו קנרי, שהוא מפקיד בשבילו הרבה כסף בבנק.
איפה, בחוץ לארץ?
חבריה, תנו לספר. יהיה זמן לשאלות.
סבא של מר קנרי, שקראו לו, כבר אמרתי, יעקב, הפקיד את הכסף בארץ שלנו.
מתי?
זה היה לפני שהמדינה קמה, בשנת 1938או 1937.
מה, כשהאנגלים שלטו בארץ?
כן.
מאיפה נשלח לכאן הכסף בשביל הזקן? את רצינית? שאל אבנר.
אני מספרת לכם מה שהזקן סיפר לי. הכסף הגיע מהאי קורפו.
זה אי שעכשיו נוסעים אליו המון תיירים ישראלים.
אבנר, אתה יכול לחפש באינטרנט על זה?
אני חושב שכן.
תחפש איזה בנק הוקם בארץ ישראל, שנקראה אז פלשתינה, ושהיה לו קשר לבנקים באנגליה.
עד כאן על הפתח. עכשיו אני רוצה להציע משהו חדש.
בגלל שיש כל מיני שינויים פתאומיים ואין איך להודיע לכולם על מפגש בלי שנתגלה,
חשבתי למסור לכם הודעות על ידי סימנים, למשל דגלים או ראי.
לא זה, ולא זה. אתם זוכרים שיש בדרך לבית הספר עמוד חשמל מברזל דומה לאות חי"ת שכאילו שוכבת על הצד שלה? אז תסמני לנו שם, אמר איבגי.
איך לא חשבתי על זה. הנה כך. ונורית ציירה על הנייר סימן פּלוּס.
בחלק הפנימי של החי"ת אני אשאיר לכם סימן כזה בגיר.
אתם תראו שם סימן פלוס כמו בשיעור חשבון.
אפשר גם צלב, אמר איבגי.
נכון. אז זה יהיה הסימן שהכול רגיל והפגישה מתקיימת ביום שקבענו.
אבל אם חל איזשהו שינוי והפגישה לא יכולה לצאת לפועל, יופיע שם סימן X ומתחתיו ספרה שתראה את היום החדש של המפגש הבא. זה ברור?
אחר כך תגידי לי להסביר עוד פעם. זהו סיימתי. אמרה נורית ובאותה נשימה עברה לנושא הבא:
איבגי, יש חדש אצל הדודה שלך, הדוורית שלנו?
תתפלאו, הגיעה תשובה למכתב ששלח אבנר.
תקריא לנו..
המכתב נשלח ממשרד האוצר סניף תל אביב הלשכה לשיקום.
קראתי ולא הבנתי כלום. אבל יש בו הזמנה לוועדה רפואית- עצבים, כתוב.
מה זה שייך לכסף?
מירי, הכול שייך לכסף.
כתוב שם כך: אם ברשותך מסמכים המעידים על מחלות נא הבא ראותם.
וגם כתוב: נא הבא עמך תעודה מזהה.
איזה מטומטמים.
הם מטרטרים אותו יותר מעשרים שנה והם דורשים שיביא הוכחה שהוא זה הוא!
למטה במכתב התשובה שלהם רשום: הוועדה תתכנס ביום... שעה 13.
בסיום יש חתימה של אחת בשם אָנָה.
תן את המכתב לאבנר.
עכשיו אני לא מבינה כלום, אמרה מירי.
נגיד שהזקן מת בעוד חודש, אולי בעוד שנה. מה הם רוצים לבדוק אצלו, זהוא נהיה יותר צעיר?
ומה זה העצבים הזה? הוסיף איבגי.
אפילו בצילום רנטגן או במיקרוסקופ אי אפשר לראות עצבים.
אני מציע שאת המכתב השני שאני אכתוב נשלח גם לנשיא המדינה ולעוד מקומות, אמר אבנר.
אבל קודם אני צריכה לדבר עם מר קנרי על זה, כי אולי הוא לא יסכים לנסוע למה שהם מציעים.
זהו להיום. לי יש עוד משהו, אמר איבגי. ילדים מבית הספר שלנו מנדנדים לי נורא.
רוצים שנצרף אותם לחבורה. רובי השמן, ששלומי דוחף אותו , אפילו איים עליי שאם לא נקבל אותם ילשינו עליונו.
על מה. מה, הם השתגעו?
אבנר, מה אתה אומר?
לא נראה לי שאנחנו צריכים עוד מישהו.
גם לי לא, אמרה נורית.
גם לדעתי, הוסיפה מירי.
אז מה להגיד להם?
כלום. חברֶה, עכשיו מתפזרים. כל שתי דקות יוצא אחד.
מירי ראשונה. ניפגש בדרך ליד קופת חולים.
אני עוברת לשלב הבא. אבל גם מופתעת נורא איך שאבא שלי מוכן לרוץ בשבילי ולעשות כל מיני שליחויות שאבות אחרים בטח לא היו מוכנים לעשות. ויותר מזה. אני מתפלאה וחושבת שהוא כאילו נהנה לעזור לי.
לפעמים אני מרגישה שהוא מדבר אתי כאילו שהייתי אדם מבוגר.
איזה שטויות אני מספרת לך, יומני.
אבל מצד שני, זה נראה טבעי שהוא מפנק אותי כדי להשטיק את הכעס של אימא שבא לה מדי פעם עליו. אני מדמיינת או באמת זה ככה?
לפעמים משגע אותי שאיני יודעת איפה המציאות מתחילה ומתי מדברת האשליה.
ככה זה אצל כל האנשים?
או שיש אצלי משהו לא בסדר?
אימא בטח תדע מה לענות על זה, ואיך זה קורה שאמה, זאת אומרת סבתא שלי מצד אמי שהייתה גרה בקיבוץ ולא הכרתי אותה - לא אהבה את הבת שלה?
חבל שהיא לא חיה עד עכשיו, כי הייתי מספרת לה, לסבתא, איזו אימא נהדרת הבת שלה שהיא, הסבתא, התאכזרה אליה.
כתבתי מספיק היום. איזה יום עמוס היה לי. אבל נפלא. מלא הפתעה ותקווה.
זהו, נגמר הזמן. שקט עכשיו.
למחרת התכוננה נורית לפגישת החבורה. לקחה נייר והחלה לרשום את הפרטים שרצתה לזכור.
עוד דבר פעוט שלמדה מהזקן קנרי הוא שאצלו תמיד נחה על השולחן במטבח פיסת נייר עליה הוא רושם מה עליו לקנות.
היא כתבה:
המפתח.
האם הגיע מכתב מהרָעים?
לבקש מאבנר שייכנס לאינטרנט ויחפש את שם הבנק מהשנים של אז.
לספר לחבורה על הרעיון שלי ועל הסימנים שיופיעו בעמוד החשמל.
שונות.
בשעה היעודה נפגשה החבורה מסביב לשולחן המרובע, הידוע גם בשם 'שולחן החבורה', כמו בפתיחת קונגרס או בישיבת ממשלה.
נוני, את פותחת? שאל איבגי.
כן. תנו לי לקחת נשימה. רצתי כל הדרך מהבית שלי ועד לכאן בזיגזגים.
ברחתי מרוּבִּי השמן. הנבז הזה ריגל אחריי כל הזמן.
הוא מטרטר גם אותי, אמרה מירי.
מה הוא רוצה? שאל אבנר. אני חושב שהוא דורש שנכניס אותו לחבורה שלנו.
איך הוא בכלל יודע עלינו?
בחייך אבנר, כולם רואים אותנו יושבים כאן ובטח גם מרכלים עלינו.
רובי השמן הוא לא הצרה, זה שלומי שדוחף אותו.
אתה בטוח?
בטוח. שלומי בר-יותם הוא נחש. הייתי אומרת נחש מסוכן, אמרה נורית. חייבים להיזהר ממנו.
מה הוא יכול לעשות לנו?
אני מכיר אותו, יש לו ראש קרימינלי.
אוּף. תפסיקו עם המילים האלה שאני לא מבינה.
יש לו ראש לא חוקי, עברייני. זה ברור לך יותר, מירי?
בטח.
חברֶה, צריך להתקדם. יש לי היום המון מה לספר.
לא סתם הודעתי לכם שלשום שיש התפתחויות מפתיעות.
אבנר, תן לי בבקשה את המשקפיים שלך.
ואיך אראה?
אני אספר לך מה רואים. רק לרגע. לא יותר.
נורית הוציאה מכיסה את המפתח והניחה אותו במרכז השולחן.
היא החזיקה בידה את המשקפיים של אבנר כעשרה סנטימטרים מעל המפתח, כמו שעושים לעיתים מול קרני השמש כשמבקשים להדליק נייר בעזרת חום השמש.
איבגי ומירי התרוממו בבת אחת, והרעששהשמיעו רגלי הכיסאות שנגררו על רצפת הסופֶּר הבהיל את החבורה. שניהם התכופפו והסתכלו דרך המשקפיים על החפץ שנורית הניחה לפניהם.
ראיתם?
בקושי. מה החריצים האלה?
קלעת בּוּל, אמרה נורית לאיבגי. החזירה לאבנר את משקפיו והחלה לספר.
על המפתח הזה חרוטים מספרים רומיים.
אני יודע מה זה, אמר אבנר. משהו פשוט, תראו. קו אחד זה מספר אחת.
עד ארבעה מספרים אין שינוי. מספר חמש זה ארבעה קווים צמודים ואחד שחותך אותם באלכסון.
עשר נראה כמו האות האנגלית X. אחר כך זה מסובך יותר.
אבנר, טוב שבחרנו אותך לחבורה כמסביר הלאומי. אבל אני לא מבין מה קורה פה.
חברֶה, אמרה נורית. המספרים האלה כמעט בטוח שהם מספרים של חשבון בנק.
את עם הפנטזיות שלך.
אני בטוחה שזה ככה. שלחתי מישהו לגשש בבנק.
מה? סיפרת על החבורה שלנו? את שהכרחת אותנו שנישבע באומרטה שלך,
והדקירות של המחט?
תירגעו. הוא לא יודע כלום עלינו ולא יֵדע.
של מי החשבון?
עכשיו אנחנו נכנסים לעובי הקורה, מלמל אבנר.
את המפתח הזה קיבלתי מהזקן, מר קנרי. הוא הביא אותו מהבית הקודם שלו.
מאיפה?
מקורפו, מיוון, הארץ שהוא עלה ממנה.
הוא סיפר לי שקיבל את המפתח מסבא שלו שקראו לו יעקב עוד כשהיה ילד.
אותו סבא יעקב אמר לו, לנכד שלו קנרי, שהוא מפקיד בשבילו הרבה כסף בבנק.
איפה, בחוץ לארץ?
חבריה, תנו לספר. יהיה זמן לשאלות.
סבא של מר קנרי, שקראו לו, כבר אמרתי, יעקב, הפקיד את הכסף בארץ שלנו.
מתי?
זה היה לפני שהמדינה קמה, בשנת 1938או 1937.
מה, כשהאנגלים שלטו בארץ?
כן.
מאיפה נשלח לכאן הכסף בשביל הזקן? את רצינית? שאל אבנר.
אני מספרת לכם מה שהזקן סיפר לי. הכסף הגיע מהאי קורפו.
זה אי שעכשיו נוסעים אליו המון תיירים ישראלים.
אבנר, אתה יכול לחפש באינטרנט על זה?
אני חושב שכן.
תחפש איזה בנק הוקם בארץ ישראל, שנקראה אז פלשתינה, ושהיה לו קשר לבנקים באנגליה.
עד כאן על הפתח. עכשיו אני רוצה להציע משהו חדש.
בגלל שיש כל מיני שינויים פתאומיים ואין איך להודיע לכולם על מפגש בלי שנתגלה,
חשבתי למסור לכם הודעות על ידי סימנים, למשל דגלים או ראי.
לא זה, ולא זה. אתם זוכרים שיש בדרך לבית הספר עמוד חשמל מברזל דומה לאות חי"ת שכאילו שוכבת על הצד שלה? אז תסמני לנו שם, אמר איבגי.
איך לא חשבתי על זה. הנה כך. ונורית ציירה על הנייר סימן פּלוּס.
בחלק הפנימי של החי"ת אני אשאיר לכם סימן כזה בגיר.
אתם תראו שם סימן פלוס כמו בשיעור חשבון.
אפשר גם צלב, אמר איבגי.
נכון. אז זה יהיה הסימן שהכול רגיל והפגישה מתקיימת ביום שקבענו.
אבל אם חל איזשהו שינוי והפגישה לא יכולה לצאת לפועל, יופיע שם סימן X ומתחתיו ספרה שתראה את היום החדש של המפגש הבא. זה ברור?
אחר כך תגידי לי להסביר עוד פעם. זהו סיימתי. אמרה נורית ובאותה נשימה עברה לנושא הבא:
איבגי, יש חדש אצל הדודה שלך, הדוורית שלנו?
תתפלאו, הגיעה תשובה למכתב ששלח אבנר.
תקריא לנו..
המכתב נשלח ממשרד האוצר סניף תל אביב הלשכה לשיקום.
קראתי ולא הבנתי כלום. אבל יש בו הזמנה לוועדה רפואית- עצבים, כתוב.
מה זה שייך לכסף?
מירי, הכול שייך לכסף.
כתוב שם כך: אם ברשותך מסמכים המעידים על מחלות נא הבא ראותם.
וגם כתוב: נא הבא עמך תעודה מזהה.
איזה מטומטמים.
הם מטרטרים אותו יותר מעשרים שנה והם דורשים שיביא הוכחה שהוא זה הוא!
למטה במכתב התשובה שלהם רשום: הוועדה תתכנס ביום... שעה 13.
בסיום יש חתימה של אחת בשם אָנָה.
תן את המכתב לאבנר.
עכשיו אני לא מבינה כלום, אמרה מירי.
נגיד שהזקן מת בעוד חודש, אולי בעוד שנה. מה הם רוצים לבדוק אצלו, זהוא נהיה יותר צעיר?
ומה זה העצבים הזה? הוסיף איבגי.
אפילו בצילום רנטגן או במיקרוסקופ אי אפשר לראות עצבים.
אני מציע שאת המכתב השני שאני אכתוב נשלח גם לנשיא המדינה ולעוד מקומות, אמר אבנר.
אבל קודם אני צריכה לדבר עם מר קנרי על זה, כי אולי הוא לא יסכים לנסוע למה שהם מציעים.
זהו להיום. לי יש עוד משהו, אמר איבגי. ילדים מבית הספר שלנו מנדנדים לי נורא.
רוצים שנצרף אותם לחבורה. רובי השמן, ששלומי דוחף אותו , אפילו איים עליי שאם לא נקבל אותם ילשינו עליונו.
על מה. מה, הם השתגעו?
אבנר, מה אתה אומר?
לא נראה לי שאנחנו צריכים עוד מישהו.
גם לי לא, אמרה נורית.
גם לדעתי, הוסיפה מירי.
אז מה להגיד להם?
כלום. חברֶה, עכשיו מתפזרים. כל שתי דקות יוצא אחד.
מירי ראשונה. ניפגש בדרך ליד קופת חולים.
תגובות
0
אהבו
1
1292
כתוב/י תגובה...
עריכת תגובה
השבה לתגובה
מחשבות על המלחמה
מספר ימים הייתי על הפנים פנים. זה כמובן לא מוזר לי. עוד 5 ימים ואני בן 90.
מקווה שבקרוב יעצור השעון שלי כי...
לקריאת הפוסט
דברים מספר הדברים
אם יום מחר יבוא בזמן, ואני עודני כאן, לא אשכח מה שהיה
כמו בחלום אלך ביום מחר אל המדבר ושם אכתוב על אבן את כל...
לקריאת הפוסט
תראו את הסמוטריץ הזה
סמוטריץ' לקח אקספרס את הקופה. ארז את הפקלאות ורץ אשכרה לחברים שלו באורגינל.
איינשטיין החכם אמר, שאלוהים לא...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות