מבצע סבא 17
נוריתי, זו את? שמעה את אמה.
תשובתה של נורית התמהמהה. כן, זו אני, ענתה.
מה אתו, איך הוא מרגיש? מה קרה?
את נשמעת נורא עצובה. בא לך לספר לי?
הוא בסדר, אמרה נורית, מרגיש הרבה יותר טוב.
אבל תוך כדי השיחה שהייתה לי אתו היום חשבתי שעוד רגע יבכה.
אמא, אני מרגישה אשמה.
יכול להיות שהצקתי לו יותר מדיי בשאלות שלי.
אני מרגישה שכאילו דחפתי אותו לספר דברים שאולי הוא רצה לשכוח.
מה אני עושה לו.
נדמה לי שהוא סיפר לרצות אותי. כך או אחרת,
בכל אופן הוא סיפר איך הוא קיבל באמת את המפתח הזה מסבא שלו יעקב.
אז המפתח אמתי?
בטח אמתי.
הוא יודע לְמה מכוונים המספרים שרשומים על המתכת? שאלה יוכבד.
הוא סיפר לי שזה כסף.
אבל לא הבנתי איך ניחש שהסימנים שעל המפתח זה כסף.
הוא גם הוסיף ואמר שהכסף הזה נמצא בארץ.
סבא שלו היה איש עשיר. סוחר בדים גדול.
מה את מתכוונת לעשות עכשיו?
קודם אבקש מאבא שילך לבנק, איפה שסבא שלי יוסף השאיר לו את הירושה.
בשביל מה?
אמא, הכסף של סבא יצחק נמצא באיזה בנק.
ויש לי עוד דרך לחפש איפה נמצא הכסף שלו.
נוריתי, את באמת תהיי בלשית ולא אחות.
נורית הנהנה ואמרה: אני דווקא אוהבת אנשים.
זה יעבור לך, מלמלה יוכבד.
אמא, איך הספר שאת קוראת, "מות העש"?.
הספר הזה ממלא לי את הבטריות לחודש לפחות.
טוב, אז תמשיכי לקרוא על העש הזה,
ואני הולכת להכין לנו משהו לחיזוק הגוף .
מה את מזמינה לארוחת ערב?
נשיקה וחיבוקים, אם אפשר.
תקבלי אפילו תוספת.
נורית הכינה את הארוחה וערכה את השולחן.
אחר כך הלכה לחדרה. יש לי המון לספר לך, כתבה ביומנה.
קודם , אבל שיישאר בינינו, יש לי אחות. אתה מכיר אותה.
קוראים לה אמא.
כיףשיש לי אחת כזאת בבית..
מפריע לי רק שבגלל השבועה שלי לחבורה אני לא מעזה לספר לה.
גם לאבא לא. אתו אין לי הרבה הזדמנויות לדבר.
מזל שהמפתח הזה עשה בשביל שנינו קצת יותר קרבה.
לפעמים אני מרגישה שהוא קשה כמו חייל מרינס, אבא שלי.
אני מתכוננת להטיל עליו משימה חדשה.
נראה מה יגיד על זה כשיבוא הביתה.
סבא מרגיש טוב. בא לי לקפוץ משמחה.
כמה חבל שרק אני מספרת לך, ואתה, יומני, תמיד שותק.
אבל אני רוצה להגיד שאתה נחמד אליי.
מקבל כל מה שאני מספרת לך,
כמו מירי חברתי הטובה שמקשיבה לדברים ולא מזיזה עפעף.
כך או כך אני מלאה תודה אליך.
אם לא לך, למי יכולתי לספר מה שעולה לי בראש, ועוד איך שבא לי בלי הפרעות וכאלה.
אתה סובל את כל שינויי מצב הרוח שלי ואף פעם לא מתלונן.
זה נקרא חבר..
דלת הכניסה של הזמירים נפתחה.
נורית מיהרה להסתיר את יומנה מתחת למזרן, יצאה מחדרה ובידיים מושטות פגשה את אביה.
מה שלום הילדה שלי היום? שאל שמוליק.
איזו? יש כאן שתיים.
זאת עם המפתח.
ונורית אמרה: השנייה קוראת ספרים.
אבא, בוא, יושבים לאכול. אני מתה מרעב. אמא, את באה?
יוכבד התקרבה לשמוליק, חיבקה אותו, ונורית הביטה בהם מחויכת.
השולחן שוב ערוך יפה, אמר שמוליק.
איך לא, הבת שלך עושה אתי תחרות.
אמא, לא נכון. ביקשתי רק שתלמדי אותי הכול בבית.
מה, גם לגהץ?
זה בינתיים לא, קרש הגיהוץ נורא גבוה לי.
אני יכול להנמיך אותו.
אבא, תפסיק, אני בכיתה ו' ועולה לכיתה ז'.
אחרי העבודה המוצלחת שלך אצל השען,
אני יכולה לבקש ממך שתעשה בשבילי עוד משהו?
בשביל זה אני לובש מדים, לא?
אבל קודם ספרי לי מה אמר מר קנרי כשראה את המפתח הנקי.
תשמע. זה סיפור ארוך וקצת עצוב. אמא תספר לך. היא שמעה הכול.
אז מה תפקידי עכשיו?
אמרת שסבא יוסף השאיר לך בבנק משהו. נכון?
כן. בבנק לאומי ברחובות.
מתי אתה נוסע לשם?
הכסף סגור להרבה זמן. את חושבת שמשעמם לו ואני צריך לבקר אצלו?
אבא, העניין מתחיל להיות רציני מאוד ונדמה לי שגם יהיה קשה.
אני רוצה שתברר אצלם בבנק משהו בשבילי.
לא, לא בשבילי אלא בשביל מר קנרי.
תברר אם הבנק הזה קשור איכשהו למפתח הזה.
עכשיו כבר איבדתי אותך בכלל. לאן את חותרת?
אבא, המספרים שעל המפתח הם חשבון בנק, ככה אמר סבא קנרי.
לא בדיוק במילים האלה אבל הוא התכוון לזה.
כנראה שככה זה, הגיב שמוליק מיד.
לא תפסיד כלום. הכי הרבה תעשה טיול,
ובנוסף לזה אני אנסה בעוד מקום לחפש פתרון לתעלומת המפתח.
נוריתי, בחיי שאת גדולה, וגם הלך המחשבה שלך מקורי.
מחר אני ניגש לבנק.
ועוד משהו, אמרה נורית.
אפשר לצלם את המפתח?
אחרי שיהיה לנו צילום נוכל להגדיל אותו, וככה יראו טוב יותר את המספרים.
אבא, אל תראה להם בבנק את המפתח המקורי.
שיסתכלו על הצילום הגדול יותר שתצלם.
יוכבד, את עוקבת אחרי השיחה?
יש לי בררה? אוזניי כרויות לכל מילה.
הילדה הזאת לא מפסיקה להפתיע. היא הבת שלי.
גם שלו, מיהרה נורית להדגיש. זהו, להיום סיימתי.
המשך יבוא, מלמל אביה, הושיט את זרועותיו הארוכות ומשך אותה אליו.
לפתע השתחררה נורית מחיבוקו והודיעה: היום שלי עוד לא נגמר.
יש לי עוד משהו לעשות בשביל המורה שלי שולמית, שתהיה מרוצה מהתלמידה שלה.
וחיוך מוסתר צץ לה בזווית פיה כשאמרה שהיא הולכת ומשאירה אותם לבדם ומבקשת שלא יריבו.
אביה לא תפס כלל מה קורה עם הילדה שלו, ואיך הבת הקטנה שלו משתנה לנגד עיניו.
אבל אהב את מה שראה והיה גאה בה.
כשצעדה נורית לחדרה הוא הסתכל אחריה וחשב:
בעצם אחרי מה היא רודפת, הבת שלי?
תשובתה של נורית התמהמהה. כן, זו אני, ענתה.
מה אתו, איך הוא מרגיש? מה קרה?
את נשמעת נורא עצובה. בא לך לספר לי?
הוא בסדר, אמרה נורית, מרגיש הרבה יותר טוב.
אבל תוך כדי השיחה שהייתה לי אתו היום חשבתי שעוד רגע יבכה.
אמא, אני מרגישה אשמה.
יכול להיות שהצקתי לו יותר מדיי בשאלות שלי.
אני מרגישה שכאילו דחפתי אותו לספר דברים שאולי הוא רצה לשכוח.
מה אני עושה לו.
נדמה לי שהוא סיפר לרצות אותי. כך או אחרת,
בכל אופן הוא סיפר איך הוא קיבל באמת את המפתח הזה מסבא שלו יעקב.
אז המפתח אמתי?
בטח אמתי.
הוא יודע לְמה מכוונים המספרים שרשומים על המתכת? שאלה יוכבד.
הוא סיפר לי שזה כסף.
אבל לא הבנתי איך ניחש שהסימנים שעל המפתח זה כסף.
הוא גם הוסיף ואמר שהכסף הזה נמצא בארץ.
סבא שלו היה איש עשיר. סוחר בדים גדול.
מה את מתכוונת לעשות עכשיו?
קודם אבקש מאבא שילך לבנק, איפה שסבא שלי יוסף השאיר לו את הירושה.
בשביל מה?
אמא, הכסף של סבא יצחק נמצא באיזה בנק.
ויש לי עוד דרך לחפש איפה נמצא הכסף שלו.
נוריתי, את באמת תהיי בלשית ולא אחות.
נורית הנהנה ואמרה: אני דווקא אוהבת אנשים.
זה יעבור לך, מלמלה יוכבד.
אמא, איך הספר שאת קוראת, "מות העש"?.
הספר הזה ממלא לי את הבטריות לחודש לפחות.
טוב, אז תמשיכי לקרוא על העש הזה,
ואני הולכת להכין לנו משהו לחיזוק הגוף .
מה את מזמינה לארוחת ערב?
נשיקה וחיבוקים, אם אפשר.
תקבלי אפילו תוספת.
נורית הכינה את הארוחה וערכה את השולחן.
אחר כך הלכה לחדרה. יש לי המון לספר לך, כתבה ביומנה.
קודם , אבל שיישאר בינינו, יש לי אחות. אתה מכיר אותה.
קוראים לה אמא.
כיףשיש לי אחת כזאת בבית..
מפריע לי רק שבגלל השבועה שלי לחבורה אני לא מעזה לספר לה.
גם לאבא לא. אתו אין לי הרבה הזדמנויות לדבר.
מזל שהמפתח הזה עשה בשביל שנינו קצת יותר קרבה.
לפעמים אני מרגישה שהוא קשה כמו חייל מרינס, אבא שלי.
אני מתכוננת להטיל עליו משימה חדשה.
נראה מה יגיד על זה כשיבוא הביתה.
סבא מרגיש טוב. בא לי לקפוץ משמחה.
כמה חבל שרק אני מספרת לך, ואתה, יומני, תמיד שותק.
אבל אני רוצה להגיד שאתה נחמד אליי.
מקבל כל מה שאני מספרת לך,
כמו מירי חברתי הטובה שמקשיבה לדברים ולא מזיזה עפעף.
כך או כך אני מלאה תודה אליך.
אם לא לך, למי יכולתי לספר מה שעולה לי בראש, ועוד איך שבא לי בלי הפרעות וכאלה.
אתה סובל את כל שינויי מצב הרוח שלי ואף פעם לא מתלונן.
זה נקרא חבר..
דלת הכניסה של הזמירים נפתחה.
נורית מיהרה להסתיר את יומנה מתחת למזרן, יצאה מחדרה ובידיים מושטות פגשה את אביה.
מה שלום הילדה שלי היום? שאל שמוליק.
איזו? יש כאן שתיים.
זאת עם המפתח.
ונורית אמרה: השנייה קוראת ספרים.
אבא, בוא, יושבים לאכול. אני מתה מרעב. אמא, את באה?
יוכבד התקרבה לשמוליק, חיבקה אותו, ונורית הביטה בהם מחויכת.
השולחן שוב ערוך יפה, אמר שמוליק.
איך לא, הבת שלך עושה אתי תחרות.
אמא, לא נכון. ביקשתי רק שתלמדי אותי הכול בבית.
מה, גם לגהץ?
זה בינתיים לא, קרש הגיהוץ נורא גבוה לי.
אני יכול להנמיך אותו.
אבא, תפסיק, אני בכיתה ו' ועולה לכיתה ז'.
אחרי העבודה המוצלחת שלך אצל השען,
אני יכולה לבקש ממך שתעשה בשבילי עוד משהו?
בשביל זה אני לובש מדים, לא?
אבל קודם ספרי לי מה אמר מר קנרי כשראה את המפתח הנקי.
תשמע. זה סיפור ארוך וקצת עצוב. אמא תספר לך. היא שמעה הכול.
אז מה תפקידי עכשיו?
אמרת שסבא יוסף השאיר לך בבנק משהו. נכון?
כן. בבנק לאומי ברחובות.
מתי אתה נוסע לשם?
הכסף סגור להרבה זמן. את חושבת שמשעמם לו ואני צריך לבקר אצלו?
אבא, העניין מתחיל להיות רציני מאוד ונדמה לי שגם יהיה קשה.
אני רוצה שתברר אצלם בבנק משהו בשבילי.
לא, לא בשבילי אלא בשביל מר קנרי.
תברר אם הבנק הזה קשור איכשהו למפתח הזה.
עכשיו כבר איבדתי אותך בכלל. לאן את חותרת?
אבא, המספרים שעל המפתח הם חשבון בנק, ככה אמר סבא קנרי.
לא בדיוק במילים האלה אבל הוא התכוון לזה.
כנראה שככה זה, הגיב שמוליק מיד.
לא תפסיד כלום. הכי הרבה תעשה טיול,
ובנוסף לזה אני אנסה בעוד מקום לחפש פתרון לתעלומת המפתח.
נוריתי, בחיי שאת גדולה, וגם הלך המחשבה שלך מקורי.
מחר אני ניגש לבנק.
ועוד משהו, אמרה נורית.
אפשר לצלם את המפתח?
אחרי שיהיה לנו צילום נוכל להגדיל אותו, וככה יראו טוב יותר את המספרים.
אבא, אל תראה להם בבנק את המפתח המקורי.
שיסתכלו על הצילום הגדול יותר שתצלם.
יוכבד, את עוקבת אחרי השיחה?
יש לי בררה? אוזניי כרויות לכל מילה.
הילדה הזאת לא מפסיקה להפתיע. היא הבת שלי.
גם שלו, מיהרה נורית להדגיש. זהו, להיום סיימתי.
המשך יבוא, מלמל אביה, הושיט את זרועותיו הארוכות ומשך אותה אליו.
לפתע השתחררה נורית מחיבוקו והודיעה: היום שלי עוד לא נגמר.
יש לי עוד משהו לעשות בשביל המורה שלי שולמית, שתהיה מרוצה מהתלמידה שלה.
וחיוך מוסתר צץ לה בזווית פיה כשאמרה שהיא הולכת ומשאירה אותם לבדם ומבקשת שלא יריבו.
אביה לא תפס כלל מה קורה עם הילדה שלו, ואיך הבת הקטנה שלו משתנה לנגד עיניו.
אבל אהב את מה שראה והיה גאה בה.
כשצעדה נורית לחדרה הוא הסתכל אחריה וחשב:
בעצם אחרי מה היא רודפת, הבת שלי?
תגובות
0
אהבו
2
854
כתוב/י תגובה...
עריכת תגובה
השבה לתגובה
מחשבות על המלחמה
מספר ימים הייתי על הפנים פנים. זה כמובן לא מוזר לי. עוד 5 ימים ואני בן 90.
מקווה שבקרוב יעצור השעון שלי כי...
לקריאת הפוסט
דברים מספר הדברים
אם יום מחר יבוא בזמן, ואני עודני כאן, לא אשכח מה שהיה
כמו בחלום אלך ביום מחר אל המדבר ושם אכתוב על אבן את כל...
לקריאת הפוסט
תראו את הסמוטריץ הזה
סמוטריץ' לקח אקספרס את הקופה. ארז את הפקלאות ורץ אשכרה לחברים שלו באורגינל.
איינשטיין החכם אמר, שאלוהים לא...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות