פרק ד'

היה מאמץ פלסטיני כלל ערבי לכבוש בכ ולהביא קץ לנוכחותנו. הראייה היתה מפוכחת לראות את מטרתם  של הערבים בתעמולה משולהבת להמונים, ומעל הכל למעשי טבח שגברו כל יום בכל רחבי הארץ, פלישת צבאות סדירים חילות שריון תותחנים ים ואוויר כדי לחסל את ישראל בעודה בעריסה.
הטרגדיה של הגירוש עם כל האמפתיה היא פרי בחירתם, הם יכלו להחליט אחרת הביאו זאת על עצמם. הנהגת היישוב קבלה והחליטה בחירוק שיניים להסתפק במה שהוקצה לה, הערבים לעומת זאת גייסו את עוצמתם לפלישה שתבוטל את חלוקת הארץ, על ידי מחיקת המדינה האם היתה לנו הזכות להגנה עצמית? כן ואיננו צריכים להתנצל או לבקש סליחה,  לכן כל דיון בשאלת הפליטים צריך להתחיל בשאלה מה בדיוק אירע אז במלחמת תש"ח?כמחציתם נמלטו מפחד או נטשו מרצון וחלק גם גורשו.מעשים המעידים על הפרת נורמות ומוסר לחימה בידי בודדים או יחידות קטנ ות אינם עילה להטיל דופי מוסרי גורף כפי שעושים חלקם של ההיסטוריונים החדשים.כאן היה מצב של ההקם להורגך השכםצ להורגו.
מה שכאן קורה זו לא אפיזודה חולפת ולא תיגרה מקומית, ממדיו הטרגיים של הסכסוך הולכים ונחשפים אם אנחנו מקבלים את זכות הפלסטינים למדינה ריבונית לצידנו הם צריכים לקבל את זכותנו לחיות בארץ זו.