הבריגדה הבינלאומית בספרד של 1936
המתנדבים באו מ-56 ארצות בליל של שפות ותרבויות. קשה להאמין שבשנות ה-30 של המאה הקודמת יכול להעלות נחשול כזה של אחווה והקרבה עצמית, על כל אחד מן המתנדבים אפשר היה לכתוב ספר, אך אז באה מלחמת העולם השניה וזרמי הדם שטפו את אירופה.
כ-50 אלף מתנדבים לוחמים ולוחמות מ-56 לאומים חשו לעזרת ספרד הרפובליקאית, מפלשתינה הגיעו 300 לוחמים ביניהם 30 נשים.
המתנדבים האמינו שבהכותם את הפשיזם בספרד הם מכים אותו בכל מקום בו הוא מרים ראש,
בקבלת הפנים הרשמית צעדנו במדים ובציוד, הצרפתים שרו את המארסייג', הפולנים את ורשבינקה, האיטלקים בנדרה רוסה, והגרמנים רוטר ודינג, קבלו אותנו בפרחים ובקריאות ויוה, קבלת הפנים החמה
חיזקה את רצוננו להגיע לחזית.
מלגה נופלת 4000 בני אדם נרצחים בה בשבוע הראשון, אחרי נפילת החולצות השחורות מפציצים את מאות אלפי הפליטים, צבאות מרוקאיים רודפים אותם וקוטלים בהם בדרכים.
במדריד הקרבות הם קשים, ראש הביון של מוסוליני שולח עוד 35 אלף פשיסטים ו-15 אלף שכירים מרוקאיים למתקפה נוספת, מוסוליני מזהיר שום איטלקי לא יחזורמ מספרד אלא אם ינצח.
בעקבות המפלות שנחלו במדריד מחליטים לתקוף בצפון בארץ הבסקים, לגיון הקונדור הגרמני פותח בהפצצות על ערי בסקיה, משתתפים 40-50 אשר מפציצים על אוכלוסיות אזרחיות, ב-26 באפריל נמחקה גרניקה העיר העתיקה והקדושה ביותר בארץ הבסקים, גרניקה יצירתו הגדולה של פסלו פיקאסו.
ארנסט המינגווי שהיה נוכח אמר, למלחמה אתה יכול להתרגל אבל לרצל לא, היינו עדים המשך 19 ימים רצופים לרצח המוני, אילו הייתי נכנס לפרטים הייתם מקבלים בחילה, זה לא נחוץ, נחוצה לנו הבנה בהירה של האופי הפלילי של הפשיזם והבנה בהירה של הדרך בה יש ללחום בו.
הארץ ישראליים היו מלוכדים, תודעתם המעמדית עמוקה, האחווה הרעות המשמעת, צניעותם וחוסר יהירותם לזולת, לחמו בחטיבה בשם בולטווין, במרוצת הזמן היו לסמלים, כאשר הותקפו על חידי פרשים מרוקאיים פוצצו עצמם ברימון שנשאו בכליהם בכדי לא ליפול בשבי.
השתתפותם במלחמת ספרד תשמש תמיד מופת לכל שוחרי החופש המוכנים לגונן עליו גם במחיר חייהם.
ספרד אומרת הם נתנו לנו את נעוריהם את בגרותם, את חוכמתם ונסיונם, את דמם את חייהם תקוותיהם ושאיפותיהם, חדורים אהבה עמוקה לחופש ולצדק, הצדיעו לגיבורים אלה, ספרו לילדיכם איך באו מעבר לימים ולהרים, חצו גבולות עברו קשיים לא מעטים, נרדפים על ידי כלבים משתוללים התאבים לקרוע את בשרם, לחמו נגד הפשיזם הגרמני והאיטלקי והספרדי אשר סיכנו את העולם.
מאות אלפי ספרדים בחרו את הגלות על פני הפשיזם.
אי שואלת שאלה.
מדוע אין רחובות או ככרות על שמם? מדוע אינם מונצחים על בול או מטבע?
הם ראויים לכך יותר מכל אחד אחר.