בלזאק

הוא נולד למשפחת איכרים, אמו היתה קודרת ועצורה רגשית הדפה אתכל נסיון ילדיה לזכות בחיבתה.אביו החליף עשרות פעמים עבודות, אחותו לור היתה אהובה עליו.

עוד בשבועיות הראשונים לאחר לידתו, מסרה אותו אמו למינקת, כאשר היה בן ארבע נשלח למשפחה אומנת,בתנאי חצי פנסיון, מעולם לא שמע מאמו מילה רכה, במלאות לו שבע שנים היא זורקת אותו לפנימיה  בוונדום. עד סוףימיו זכר את הנטישה הזו, מכנה אותה אם כל המפלצות, היא שנאה אותי בטרם נולדתי.

חבריו לספסל הלימודים זוכרים אותו כנער  שמן תפוח לחיים וסמוק פנים.

כאשר התבגר סיפר להוריו שהוא רוצה להיות סופר, אבא בלזאק קבל זאת באדישות, בעני אמו זה מצטייר כבושה איומה, היא יוצאת לקרב נגדו חמושה בסלידתה הבורגנית מפני קיום לא יציב. אחותו עומדת איתן מאחוריו.

זו הפעם הראשונה שאמו נתקלת בהתנגדות שמעולם לא ידעה  שקיימת בבנה הנירפה וכח רצון עיקש. כדי לתרץ את מעברו לפריז מספרת לקרוביה שהוא נוסע מסיבות בריאותיות.  

היא תנקוט בתחבולות תניח לו לרעוב, מקפידה לבחור לו את החדרון הגרוע והעלוב ביותר בכוונה להכניעו, בעלת הבית אמרה שלא מצאה מי שיסכים לאכלס מאורה זו.  

הנחישות אצל בלזאק היתה חזקה, לסופר העתידי אין שמץ מושג על מה הוא אמור לכתוב. הוא מטיל את  עצמו על העבודה באותה אנרגיה חייתית, לא מש משולחן הכתיבה, עליית הגג היתה בלתי מוסקת וסחופת רוחות הוא לא מוותר. אינו פוגש חבריםגם לא נשים, הוא בן עשרים לא מעז לגשת אליהן, בגלל עכבה רגשית ישנה.

הוא אינו נהנה מחזות מרשימה בגלל מבנה גופו ותווי פניו. נאלץ לחשוב פעמים רבות לפני שהוציא עשרה סו, גם הספיקות מגיעים, כל הייסורים שנובעים כמה דל הוא כשרונו. שאף להיות עצמאי בלתי תלוי, על כך נאבק, קימץ בהוצאותיו רעב, כתב עד שאצבעותיו שתתו דם, חשב אם לא יקרה לי נס, אאלץ לחזור למשרד הנוטריון.

יש בי שתי תשוקות אמר,אהבה ותהילה, בגיל 22 אף אחת עדיין לא התממשה. אפילו בשעות הנדירות שחש מובס לא נעלמה ממנו עליונותו בהשוואה לחבריו בבקיאות ובנחישות.

מוכן היה להשכיר את קולמוסו לכל עבודה עלובה שהוצעה לו, ואכן עשה כך, היה מוכן להשתדך לכל אשה  כדי שתוציאומהשיעבוד המשפחתי.

מדאם דה ורנה הכניסה אותו אל ביתה, הוא לא נרתע מגילה המתקדם, שבכח הערצתו יכול היה להופכה  אם וסבתא כמושא אירוטי,היא הדפה את חיזוריו במשך חודשים בנחישות, עד אשר נפתח הלילה שהיה בר הפתעות ועינוגי אהבה, הייצור ה זה שהיה למחצה נער ולמחצה גבר חווה רק פעם אחת בחייו לילה ענוג שלעולם לא ישוב.

תודעתו שהיתה שפושה במשך שנים,מזדקפת כעת בגאון, היא עשתה ממני סופר ניחמה ובכתה עימי עודדה אותי כמו אחות, בלעדיה הייתי מת, הביע את שאט נפשו מנערות צעירות שדורשות יותר מדי ומעניקות פחות מדי, אשה בת 45 תעשה הכל בשבילך, אשה בת 20 לא תעשה דבר.

היא היתה בשבילו הכל אם ואחות חברה שותפה מאהבת ומורה, חובותיו גדלו והתעצמו, הוא הסתיר את כתובתו מנושיו, בכל תקופות חיי גבר עוז רוחי על חוסר מזלי החליףתדיר את דירותיו. חייו היו כקרוסלה נסק לגבהים ונחת עד לתחתית.

משפחת פומרל היו ידידיו כאשר הגיע להתאכסן אצלם, היה כה מיוזע ומאובק שנראה כמו נווד, גב' פומרל תיארה אותו, הוא היה בחור צעיר קטן קומה, ורחב מותניים, חליפתו גזורה ברשלנות מגבעתו מחרידה, ברגע שהסיר אותה לא ראיתי אלא את מבע עיניו, איזה מין מצח זה, ואילו עיניים היו לו מצחו גבוה מוצ ף באור, עיניו חומות זהובות, מלאות משמעות כמו מילותיו, אפו רחב ומרובע, פיו ענקי, נפער בפרצי צחוק, שפמו סמיך ושיער ראשו ארוך מאד, היה רזה מאד ונראה מורעב, תכונתו הבולטת מצב רוחו השמח תמיד, שמחתו היתה מידבקת.

כאשר רצה להיראות אריסטוקרט נראה ממש מגוחך, עם נשים חיפש כאלו שיוכל לפרוק בחיקן את המתחים שגדשו את קיומו.

בשנת 1829 היה עבד ספרותי הכותב בשביל אחרים, שקוע עד צוואר בחובות עקב בזבזנותו, שנתיים אחר כך ספריו נקראו ברוסיה, בגרמניה בארצות סקנדינביה באנגליה, מבוקש על ידי כתבי עת ןמןשא להערצה, ובעולם שמראית עין כל כך נחשבת, אך כאשר הוא מגיע לפריז, המוניטין שהוא רוכש הוא מפוקפק.ככל שהופעתו תהיהי מצועצעת ופומפוזית ומתאמצת מדי ייראה יותר מגוחך,מנסה לאמץ לעצמו חזות אריסטוקרטית, אינו נפגע מעלבונות מושא לרשימות עתונאים נוטפי ארס, מלא חיים ותוסס ומשיב בצחוק מתגלגל.

קבל הרבה מאד מכתבים ממעריצות כאשר היהת זו בת אצולה, ענה במהירות, חלךשתו לאריסטוקרטיה היתה גדולה, שאף להינשא לאלמנה עשירה, ולהשתחרר מפשיטת רגל ומנושיו, מדיפעם מתלהב ולןאחר מכן מתאכזב, חוזר אל אהובתו הראשונה חב לה הרבה ומעניק לה את הספר שכתב לואי לאמבר עם הקדשה לאחת והיחידה
כל פעם כאשר היה מאוהב, עטה על עצמו חזות מהודרת, או רכש דירה וריהט אותה בראוותנות, מכתב האהבה שכתב למדאם דה הנסקה ריתקו דור שלם.

לאחר שנים שפקדו ופוקדים את ביתו נושים גסי רוח, מוחמא להתקבל בארמונות שלרב אינם פותחים את שעריהם בפני המעמד הבורגני. 

כאשר טייל נודע לו על מותה של מדאם דה ורני זו שהיטיבה לאהוב אותו מכולן, הוא עולה לקברה בפריז ואומר,שעידןבחייו הגיע כעת לקיצו, ושלצד המנוחה נקברו גם נעוריו.

מבקר באירופה מגיע לאיטליה הוא אשף בקליטת רשמיםן ושימורם, הוא גם אשף השיכחה, משאיר אחריו חובות ומצוקות, אך כאן הוא הסופר המפורסם של רשימת הגדולים באיטליה שזכו לתהילת עולם בהיסטוריה שלה, משתחווים בפניו, הפסל החשוב ביותר פוטינטי מבקש לזכות בכבוד לפסל אותו.

היה בלתי נתפס כיצד אדם שלא ידע כמה שברי מילים באיטלקית מסוגל לצקת את רוחה וחושניותה של איטליה ולתפוס את המהותי בה ביותר.

בין ספריו אשליות אבודות, אבא גוריו, סרפיטה, הדוכסית דה לנג'ה, הקומדיה האנושית, הפיזיולוגיה של חיי הנישואין, עור היחמור, לואי למבאר, מכתבים לאלמונית, סיפורים, מסות, סקיצות, ורשימות בעתונים ועוד.
בהדרגה למד בלזאק לחדור מבעד למעטפת של החברה הגבוהה, הסלונים של רובע סן ז'רמן הלכו ואבדו את קיסמם, ככל שהחיים מכים בו יותר נעשית כתיבתו אמיתית יותר, הסנטימנטליות המתוקה והמביכה  שהיהת ביצירותיו המוקדמות מתחילה להתנדף, העשייה נעשית יותר מדוייקת.

ב-1850 ספד הסופר ויקטור הוגו לבלזאק, זה אבל לאומי על פרידה מגאון, חייו היו קצרים אך מלאים, איש העמל הבלתי נלאה, הפילוסוף, ההוגה הסופר, הגאון הזה חי ביננו חיים מלאיםן סערות ורויי מאבקים, חיים כאלה הם חלקם של כל האנשים הגדולים.