זכרונותי מדרום אמריקה טליה יקרה
כפי שכתבתי לך במכתבי אני מנסה לשחזר על קצה המזלג מחוויותי ביבשת רחוקה זו.לעיתים נראה הכל כאגדה רחוקה ובלתי מציאותית ופעמים צריכה אני לחוש צביטה אמיתית בכדי להאמין שזו מציאות.
קל היה לי להשתלב בינם אם משום שמורגלת אני (ספרד מכורתי השניה) ואת שפתם שאני דוברת וכבר מחציתי שייכת אליהם. בעיקר משכו את תשומת ליבי וסיקרנו אותי המסטיצים והאינדיאנים, זה גזע אמיץ זקוף כעץ שורשיו עבותים, פניהם שחומים ותוויהם אמיצים וברורים, אובייקטים מצויינים לפיסול ולציור, מטפחות צבעוניות קשורות לצווארם, חובשים הם כובעי קסקט ועובדים בחוות האריסים בשיטה הפיאודלית.
זכורני בקר צבעוני בעלי כנף צבעוניות מצייצות, הרים בצבע מדבר, שבילים בצבע חמרה, דקלים וברושים מיתמרים, לפתע אני מבחינה בקצה שבילי החמרה שיירה של אינדיאנים זה היה פולקלור צבעוני, חובשים היו כובעים רחבי שוליים, בגדיהם צבעוןניים ורקומים, אבנטים רחבים עשויים ממטבעות כזסף מסביב למותניהם, הצבע הדומיננטי היה האדום ואולי בגלל צבע עורם נראה גופם דמוי אש. עמדתי מ לכת משתאה ומבקשת שרגע זה יתארך ככל האפשר.
שמו של דון קסטיליו אינו יכול להיעדר מסיפור זה.
צנום ושחום היה, עיניו מרצדות מפה לשם, והוא מגלגל טבק מוצץ ויורק, ובקבוקו הנאמן מן הנוזל האדום אינו מש ממנו. בבגדיו הרחבים והארוןכים נראה כה קטן ועלוב, אך לפתע כאשר זינק על סוסו הלבן נראה דון לפתע כנסיך, אם כי נסיך אביון, חזק וגדול בוטח ומחייך כאילו אומר הנה אני מביט עליכם מלמעלה. הוזמנו פעמים רבות לחווה, וכל פעם התבוננתי בקדום זה בסקרנות רבה, כל הוד הפראים מסביב עם בן אנוש קטן וקדמון זה החזירוני אלף שנים אחורה.
בתחילה התבונן בי בחשד רב, אך לאט דובבתיהו הסבירו לי שי הוא יראה זאת כחיזורי אחריו, ואני לתומי רציתי רק לדעת את חייו. כאשר הוזמנו ל"אסדו" ואכלנו בשר כבש צלוי על אש, ניגש דון בלאט על אצבעותיו חתך בסכיונו החדה חתיכת בשר ופרש לפינה ואז התנפל ברעב עצום, אז שאלתי מדוע קסטיליו אינו יושב אתנו מסביב לשולחן? הסבירו לי כי הם אינם מתערבבים עם משרתיהם, המנטליות של אנשים ביבשת רחוקה זו, כל אחד את מעמדו מכיר ואין מתערבבין בין עשירים לעניים ובין אדונים למשרתים. אך קסטיליו לאחר ששבע שתה מהנוזל האדום ובעודו מגלגל את סיגרו התערב בשיחה ועוד איך דיבר ופיטפט ראיתי איך פטרונו נעשה אדום כסלק כולו מפעפע ומביט בו במבט מאיים, כאשר ליווה אותנו אמר אני אובד עצות, אני מביא אורחים חשובים מבואנוס איירס והלז מתערב בשיחתנו, כל אסדו הוא עושה לי את זה, יש לו חוצפה ויורק בזעם לשם סיום.