הקופאית
אני מציגה עוד צילום שהוא סיפור, או סיפור שהוא דמוי צילום. אשמח לשמוע את דעתם של קוראיי חובבי הצילום ולא רק שלהם. אני שומרת לעצמי את הזכות לא לדייק בפרטים ולהגניב גם את הפרשנות שלי לדמות. ושוב תודה למי שהגיב על "הזקן עם כובע הקסקט".
הקופאית
אפור וציתני
מתכווץ שערה על עורפה.
צל מעטר קו שפתיה הדק.
האופק שלה משתרע
מקצה אפה המחודד
ועד הקופה הרושמת.
בקול יבש היא מונה עודף.
אחת היא לה
אם אתה קונה מטרנה או קונדום.
בערב היא מביאה הביתה שמנת
בשביל החתול שלה
הוא מחכה לה
היא אוהבת אותו.
אתגר סיפור ילדות - המסע שנסע בלעדיי
ילדים קטנים יושבים ברכבת, לא יודעים למה, נוסעים - לא יודעים לאן. ואני ביניהם,מוחים עיניהם הזולגות בשרוול חולצתם ומביטים בתמיהה במטפלות המלוות אותם ובחבריהם למסע,שגם אפיהם אדומים מבכי. הורים...
לקריאת הפוסט
השדים שלו והשדים שלה
השדים שלו
פגשו את השדים שלה,
נלפתו גוף אל גוף
ושפה אל שפה
בחיבוק עז
אוהב - חונק
כמו מתגוששים בזירה מרופדת
סדיני משי וכריות קטיפה.
לשונות אש נשלפו
ליחכו כל חלקה
ולא מצאושפה...
לקריאת הפוסט
יונים
יונים הומיות
כמו בשירים
מחרבנות לי על הכביסה
אני מגרשת אותן במטאטא,
אין לי זמן לשירים עכשיו...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
בדידות, מונוטוניות, קשת יום.
לא נאמר, אבל משתמע.
בתור צילום הקטע טוב.ולזה הרי התכוונת.לולא כך אולי היית מוסיפה רבדים מהסוג שכתבתי.
מתמסרת לטפל בחתול ויש לה אהבה רבה אליו.