רנואר

נולד בלימוג/ בשנת 1841, כאשר היה בגיל 4 עברו הוריו לפריז.

התחיל לצייר כאשר היה בן 16 על כלי חרסינה, למד בפריז ןכמעט כל שנות חייו חי שם. משום שצייר על כל חרסינה היה מאד מדוייק במיוריו.

בשנת 1934   שלושים צייריםם עשו תערוכה ןהם נקראון הזרם האימפרסיוניסטי, שילמו הם מחיר יקר, וויתרו על מנעמי הסלון, אך הלכו עם הרכיון עד הסוף.

הציבור והממשלה דחו סגנון זה, ולא קבלוהו, המ בקרים כתבו את המילה אימםרסיוניסטים כמילת גנאי,אחרי כן במאה התשע עשרה זה היה הזרם הכי מדובר, הם התארגנו והציגו שמונה תערוכות.

ציירו הם את הטבע בצורה קיצונית, הם טענו אין לאובייקט צבע קבוע, זה תלוי בתיאורה בהתרשמות, הם ציירו ציוחרים בפורמט קטן, כי אי אפשר לקחת לטבע פורמט בן 2 מטרים. בעיניים אקדמיות זוהי סקיצה, משיכות מכחות כאילו לא גמורות.

האימפרסיוניסטים עוסקים בצורה אובססיבית במים, מדוע המים כל כך מושכים אותם? ההתרשמות היא רגעית ולא קבועה, ולא נצחית. 

אחרי תקופת האימפרסיוניזם מרגיש רנואר תקופת יובש, חוסר ההשראה חוזר לטכניקה האקדמית, חזר לקלאסיקה לא בצורה קיצונית, הוא חלה בזקנתו בדלקת פרקים והיה בכסא גלגלים, עשרים שנה קשרו את המכחול לידו, לא יצא לגמר מהאימפרסיוניזם,

היה נשוי לסטלין סריגו, להם נולדו 3 ילדים, בציוריו רצה להראות את הטוב והיםה שבחיים, לפני נישואיהם אשתו היתה הדוגמנית שלו, בן אחד שלו היה במאי סרטים מפורסם.

מיסחייה פורנייה היה בעל מסעדה מפורסם היה מקורב לרנואר, הכיר באימפרסיוניזם, רנואר אכל אצלו ובתמורה קבל ציורים שלו.

בין ציוריו: אוטופורטרט של רנואר (אטיריבוט מכחול עומד מול מראה)
נערות על הסירה בנהר.
הנדנדה(התרשמות באותו רגע מחר יכול להיחות שהיה מצייר זאת אחרת)
בריכת הצפרדעים
יום ראשון אחר הצהריים
סעודת השייטים
תא בתיאטרון
ריקוד בכפר
ריקוד בעיר

רבים מהציורים של רנואר נמצאים בארצות הברית, שם התלהבו מסגנונו הרבה לפני שהצרפתים נתנו לו הכרה, ורכשו אותם.

התפרנס יפה מפורטרטים וקבל הזמנות רבות

בימי חייו צייר 6000 ציורים בסוף חייו נקרא האפיפיור של הציור.