פלורנס ביאטריצ'ה

פלורנס נולדה בארקנסו א.הברית של 1887, אביה היה רופא שיניים, אימה היתה מורה, ה יא התקבלה לקונסרבטוריון למוזיקה, זה היה הישג משמעותי, עבור אשה שחורה, זו היתה בוסטון הפוריטנית של הפסנתר ככלי מרכזי של ימי א, במפגשים חברתיים. זה היה אחד המוסדות הראשונים שאיפשרו לנשים ולאפרואמריקניים להיכלל בין תלמידיו. 

חטאיה היו שניים א.היותה אשה ב. היותה שחורה

עם סיום לימודיה הוסמכה כמורה לפסנתר, עיסקה גם בהלחנה.  שלוש שנים לאחר מכן עברה לאטלנטה ג'ורג'יה, שם קבלה תפקיד של ראש המחלקה למוזיקה באוניברסיטה, גם כאן לא זכתה לשקט פנימי, שכן היא לא עשתה בדיוק את מה שנועדה לעשות, הלחנת מוזיקה ב-1912 היה תחום גברי, אחרי שנתיים בתפקיד חזרה פרייס לעיר הולדתה.

עם שובה פגשה את תומאס עורך דין מצליח, נישאו ועברו לבית צנוע, לאחר שנה עברו לבית רחב ידיים בשכונה בורגנית שחורה שם גרו בני המעמד הבינונ י, פרייס ובעלה בעלי תוארים אקדמאיים נחשבו לאריסטוקרטים. נולדו להם שתי בנות ובן שבינקותו נפטר, בצערה הלחינה מוזיקה מלנכולית  ונוסטלגית.

למרות שלימדה נגינה בפסנתר והלחינה ועל אף נסיונה המקצועי, לא התקבלה כחברה באיגוד המורים  בשל היותה שחורה.

בעקבות פרעות בין שחורים ללבנים וקרב יריות שבו נהרגו שני לבנים, הגיעה הנקמה, שרפו בתים ובתי ספר של השחורים, כוחות פדרליים כיוונו את נ ישקם   לעבר השחורים מאתיים אפריקאיים נהרגו בהם 67 נשיםפ וילדים, מאות נעצרו והואשמו בהצתת האלימות, 12 גברים שחורים הואשמו ברצח נידונו למוות, סניגורם היה תומאס פרייס.

בעקבות חוסר השקט העתיקו את מגוריהם לשיקגו. כאן נפתחו בפני פלורנס הזדמנויות לצמיחה מקצועית, תוך זמן קצר ביססה לעצמה מעמד כמורה, כפסנתרנית וכמלחינה, כעבור שנה החליטה הוצאת שירמר היוקרתית להוציא לאור את יצירתה, "ליד מנפטת הכותנה" הירבתה להלחין ושילבה בין סגנונות רומנטיים לבין שירי נשמה שחורים ומקצבים המקושרים עם המו8רשת האפריקנית. הקהל קבל אותה בחם.

ב-1929 בעקבות קריסתה של הבורסה והמשבר הכלכלי העולמי, נקלע גם תומאס לקשיים כלכליים, המשפחה החלה להרגיש מצוקה.

פלורנס החלה לעבוד במלווה של סרטים אילמים, היהת אחת הנשים הבודדות שניגנה בעוגב,  ניגנה כל טקסט מוזיקלי שהונח לפניה, באופן שהרשים את שומעיה.

תומאס נעשה עצבני וממורמר ופרק את תסכוליו בהתעללות באשתו, היחסים היו בלתי אפשריים, ב-1930 עזב את ביתו, הם התגרשו גם נישואיה בשנית לא צלחו.

היא היתה נחושה להגיע לפיסגה, המשיכה להגיש את עבודותיה, מאמציה נשאו פרי ב-1932 זכתה בפרס לסימפוניה שהלחינה. היא התוודעה     למנצח פרידריך סטוק  שיהפוך לידיד קרוב ולמנטור.

פרייס תיזכר בהיסטוריה כמלחינה הראשונה שעבודה גדולה שלה בוצעה, שמה כמלחינה עשה לו כנפיים, וההזמנות החלו לזרום, בכתב עת כתבו כמה מרגש וכמה נפלא שאשה יכולה להלחין ברמה כזאת....... סגנונה היה ייחודי, חומרים מוזיקליים של השחורים וטכניקות צמויינות של המוזיקה הקלאסית.

היא עשתה היסטוריה, היתה האשה האפריקנית הראשונה שהתקבלה למועדון הנשים האורגניסטיות, של שיקגו, היא ידעה שעולם המוזיקה רואה את עבודתה דרך פילטר סטריאוטיפי מבחינת תפיסה מגדרית  ולכן היה חשוב לה כפל כפליים שיכירות ביצירותיה הגדולות. גם כאשר זכתה בהכרה גדולה לא שכחה מעולם את מקורותיה.

פרייס נפטרה בשנת 1953, ב-1964 אימץ בית הספר בשיקגו  את שמה מתוך הכרה במורשתה.