הצ'אט ואני...
שלום חברים יקרים...
בכל פעם שמוצאת את עצמי לאחר מערכת זוגית ארוכה ומתישה ..יושבת מול אתרי הכרויות ,
ברקע מוזיקת גלי מח מרגיעה בסוליטריות שכולה פשוט חווית עולם...
חושבת אני לעצמי כמה אלפים כמוני ,באותו רגע נתון יושבים מול מסך שומם..מנוכר וכמעט שאינו מעביר תחושות של רגש..בציפייה לגבר החלומות שרק יגיע..
בגילינו המופלג..שבכל יום שאנו קמים ומרגישים טוב אז..זהו יום המזל בגדול שלנו..עסוקים במטלות היום..כשפנינו הבייתה ..החוסר מורגש..תחושת הבדידות שוב מנקרת..ושוב אותו מסך קטן ללא רגש קורא לנו להגיע,להשקיע,לקרא,לפנות,לאבחן..ומה לא?...
האם זהו חטא לחפש אהבה?
האם הדברים שאני מחפש לעצמי הם אינם בעלי הוקרה מהצד שכנגד?
האם לומר לא מתאים,תודה ובהצלחה ...נחשב משהו שאינו מוסרי כלל וכלל במוסכמות החברה שלנו?
לאן נעלמו כלהגברים הנאורים החכמים..בעלי התנהגות הולמת שפה מתורבתת...
חיזור אחרי אישה......?....
מה בסך הכל נשים כמונו מחפשות?...
אהבה..זוגיות..חברות...
האם זה רף גבוהה כל כך?ובלתי ניתן למימוש?
השפע שנוצר..בשנה נערמות אלפי גרושות וגרושים לצערי וכל אחד ואחת מהם ..יוצאות לשוק הכל כך קשה ואכזרי מבחינת הפיתויים שבו...
וכך גם אם אתה גבר שבגברים גם אם חונכח הכי טב שרק ניתן...
מוצא עצמייך צף מעל המיים ולא יכול לעלות על הגל הנכסף...
חושפת בפניכם כאבם של רבים מאוד שלא יכולים לכתוב ולחסוף..
אשמח לתגובות..להארות....
ואם על הדרך..אתה קורא את שורותי אילו ומוצא לעצמייך לומר זאת האישה של חיי
מזמינה אותך אלי באושר עילאי..
איריס
עצם העובדה שאת מגבילה את הגיל הגברים שאת מעוניינת להיות איתם בקשר, מקטינה את מספר הגברים שיפנו אלייך.
גיל לא בהכרח מגבלה.
זיכרי הפרמטרים לזוגיות לא בהכרח גיל גובה משקל צבע עיניים.
גברים ונשים כאחד פונים לאתרי היכרויות בתקווה לפגוש את האחת/ד.
גם אם פוגשים אישיות קסומה עדיין העיניים בחיפוש אחרי הבא אוליי יהיה מתאים יותר, כמו קלפים במשחק הרמי.
זה קורה לא רק בעידן המחשב. לפעמים האדם לא סגור על עצמו, מספיק שהחבר בא לביקור עם בחורה נאה מיד מתחילות המדידות. איך הוא ואני לא? אוליי טעיתי? הספקות מתחילות לכרסם. ואי שביעות הרצון ונחת מעיבה על בחירת ליבנו.
וכך מתחילות בגידות, רצון להיפרד, כך אנו נכנסים ללופ חסר בסיס ותוחלת, קופצים מדייט לדייט ממיטה למיטה, כמו המהמר בקזינו, רצוי להזכיר נכנסים לקזינו מפסידים, הקזינו תמיד מנצח. התחושה שבפעם הבאה יהיה טוב מניע אותנו להמר שוב.
גם זו דרך להעביר את החיים. חיים פעם אחת.
ונשים היו באמת ממתינות לאחד שלהם בסבלנות..ולא ממהרות לאחר כאילו שהזמן עבר מלכת..כמוך יש רבים כאן באתר שזאת כפי שכתבת דרך חיים..שוב צר לי מאד מאד..אני בטוחה אם וכאשר זוג היה מאפשר לעצמו קצת יותר זמן אחד לשני
רצון משותף לטוב ולרע..הכל היה ניראה אחרת..בדיוק כפי שהיו הורינו וסבינו עד לבשלות מקסימלית...
מקווה שמי שקורא את התגובה יבין ויפנים אותה לעומקה..
רק בריאות..
ואהבה