בוקר.
בוקר יום.... משה תובל. 5.11.13 (88)
פוקח עיני מבקש לדעת מי אני?
לא זוכר....
זוכר! גוזל אני בקן חמים.
ניזון מחֵלֵב הבא מאהבה...
אביב...
פלומה התחלפה בנוצה.
נוצה בכנף....
קיץ... סתו... חלף...
מן הקן החם נפלתי...
פרפרתי בכְּנָפָיי,
והנה נבלמה נפילתי!
זרמי אויר נשאוני,
איבדתי דרכי חזרה לקן.
המראתי מעלה מעל העננים,
אל השמש החמה,
ולא ידעתי איזה עוף אני?
מרחקים, גמעתי.
סכנות ניקרו בדרכי, נסקתי...
ללא פגע יצאתי...
לא נחתי...
התחפשתי לעיט הברחתי יונים...
אך לא התאים לי,
שבתי לדמותי בלי שאדע
מי אני?
נוצותי גוון החליפו...
מנדודי עייפתי.
מגבהים הנמכתי...
אגם כחול ראיתי,
על פלגי מים צלולים,
נחתתי...
שטתי במים שקטים...
מעבר לגומא, עוף כמוני
פגשתי...
'דומים אנו', אמרתי...
'איזה עופות אנחנו, שאלתי?
'ברבורה אני', ענתה היא,
תוהה לשאלתי...
ענוגות, כנפיה, פרשה, היא...
'ואתה ברבור כמובן'...
'ברבורים אנו', צחקה...
'בָרְבוּר אנוכי'! שָנִיתִי אחריה.
ערפילים נמוגו, שחר חדש הפציע,
וידעתי מי אני...
באגם כחול, בין קני הגומא
אהבתיה...
כנף אל כנף, צהלנו, המראנו,
אל האור, אל המחר...
שיר יפה מלא רגש.
תודה גדולה יעקב ידידי.
בריאות ואושר לך ובני ביתך היקרים. נדב.
והבוקר השחר מביא כל יום הוויות חדשות.
בעלי חיים הצמחיה מזג האוויר ועוד/
בריאות ושמחת חיים לך ובני ביתך היקרים. (חיוך) נדב.
שמחתי מאוד לקרוא מתגובתך החכמה והמפורטת.
בה מצאתי ניואנסים ריגשיים הכמוסים בתוכנו.
אשר בשירי ניסיתי כמיטב יכולתי לבטא אותם, ואת היגשת לי אותם על מגש של כסף. תודה.
נ.ב. שיניתי שורה או שתיים בשיר כדי לרכך אותו מעט.
סוף שבוע של נחת ושלווה טובה היקרה. (פרח) נדב.
אהבתי את שירך היפה והאופטימי, שוב שיר על חלוף העיתים, שא ברכה.
שבת שלום לך ובני ביתך היקרים. נדב.
שבת שלום של נחת ושלווה. (חיוך) נדב.