הצלה מקרית, או יד הגורל?
לחברים היקרים. פוסט זה, העלתי לפני שנתיים, החברים הותיקים קראו אותו והגיבו.
בשמחה מביא אותו שוב, אולי יעניין קוראים נוספים?
בברכה. שבוע טוב ובשורות טובות.
כעובד מסור ואולי מסור מכורח הנסיבות לעבודתי במפעל, בשל שיקולים כלכליים לקדם מטרותי המשפחתיות. לא תמיד ניצלתי את חופשתי השנתית - חופשה בת שבועיים ימים - לנוח בבית, או לצאת לבלות מחוץ לעיר.
כאשר התבקשתי על ידי הממונים להשאר במפעל בזמן החופשה, הסכמתי ונשארתי לעבוד במפעל - מפעל גדול יצרני- אחראי על התחבורה הפנימית, בשינוע תהליכי יצור, מתחנה לתחנה בתוך המפעל, עד גמר המוצר הסופי.
אולם באחת החופשות השנתיות. החלטנו רעייתי ואני, לצאת לחופשה לכמה ימים, ומאחר וגרנו פחות, או יותר בדרום, בחרנו לצאת לנתניה. עיר של ים. כך עשינו. הגענו לדירה ששכרנו, מבעוד מועד, לכמה ימים, לא רחוק מהים. למחרת בבוקר ירדנו לשפת הים להנות מזיוו של הים, ומתחושת ההתנתקות משיגרת החיים ומטלותיו מתישות הנפש...
בילינו שעות יפות על שפת הים. וכשהשמש עמדה בצהריי היום קיפלנו את הציוד, סגרנו את השמשיה וחזרנו לדירה לנוח. אחרי הצהריים, לקראת השעה ארבע, אשתי ביקשה, הציעה שנרד שוב לים, אני סברתי ששהינו די זמן הבוקר בים, ואין צורך לרדת שוב לחוף, כדאי לצאת לטייל בעיר. אך אשתי היקרה שכנעה אותי שכדאי לרדת לים, בטענה, שלא יודעים מתי יזדמן לנו שוב לנסוע לים. ירדנו...
אחרי מנוחה על החול החמים והנעים החלטתי להכנס לטבול במים. כשחיין טוב, שחיתי והתרחקתי מהמתרחצים בחוף, לעבר המים העמוקים, אז הפסקתי לחתור ושכבתי להנאתי על גבי ועצמתי עיני, מתמסר לתנועת הגלים המנענעים אותי כנענוע תינוק בערישה.
והנה, למרות שאון הים המונוטוני, קלטתי קולות חנוקים. הרמתי ראשי מן המים וראיתי במרחק לא רב ממני, שני ילדים, (מאוחר יותר התברר שהם אחים ). הילד הקטן, אולי בן 7, רוכב על גב אחיו בן 10, בחיבוק חונק מאחור. שניהם בוכים ומתאמצים בשארית כוחותיהם, לצוף מעל המים, כשפחד נוראי נשקף מעיניהם.
בנקודה זו אזכיר, לפני שנים עברתי קורס מצילים באחד המקומות בארץ. ולא ידעתי שיום אחד אשתמש בכישורי אלה, להציל נפש אדם. מיהרתי לחתור לעברם והגעתי אליהם כשחיוך נסוך על פני, אך ליבי הולם בקצב מוגבר. שחררתי את אחיזתו של הילד הצעיר מצוואר אחיו, ונטלתי אותו על גבי, תוך כדי מילות הרגעה, והבטחה שאנחנו יוצאים מזה. אחיו בן ה10 מעודד מגישתי השקטה והחברית, החל לשחות לצידי, שחיתי את המרחק כשהילד רכוב על גבי, עד שהגענו לחוף ויצאנו שלושתינו מן המים.
התברר שהילדים נקלעו למים העמוקים, אחרי שטיפסו יחד עם קבוצת ילדים, על שובר הגלים השוכן עמוק בתוך הים והתנתקו ממנו
בסוף היום שמחתי ששמעתי בקולה של אשתי, לרדת אותו אחר צהריים, שוב לים.
שבוע טוב ובשורות טובות. (חיוך).
דבר שני אני חושבת שתמיד כדאיי ללמוד נושאים חדשים ואין לדעת מתי תצטרך להשתמש ביידע שרכשת, אני מאד נהנתי ועוד כדאי להקשיב לאשה יום ניפלא ריקי
יד הגורל הביא אותך לשם באותו יום
שמע והסכת בני
לעולם בקול הרעיה
תעשה ותשמע
האזנתי והפנמתי
והנה לך הראיה
נשוי באושר הייתי שישים שנה
ועל מעשה ההצלה אומר לך
עשית בגבורה את צר מצפונך
זו לא יד הגורל ששם הייתה
את הילדים הצילה ידך אתה
לרעייתך המשך לשמוע תמיד ולא לפעמים
ותראה איך החיים נראים יפים ונעימים
הצלת נפשות ,כבר נאמר כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם שלם, ואין זו מליצה.
באשר לצרוף המקרים שקרה בכך שהמקרה היה בשעות אחר הצהריים וממש במקרה שבתם שנית באותו יום לחוף הים אישית אני לא מאמין בגורל וביד מכוונת אלא בצרוף מקרים, שא ברכה.
לחלץ שני האחים הקטנים מצרה גדולה. תודה להתייחסותך אריקו. (חיוך) נדב.
מסכים עם דבריך, הצלת הילדים מטביעה התוצאה היא הדבר החשוב.
תודה מינה היקרה. בריאות ושמחת חיים. נדב
תודה התייחסותך לסיפור. (פרח) נדב.
ניסו ידידי אנשים רבים מאמינים, לאמור יש יד המכוונת את הדברים הקורים לנו בחיים.
לי עדיין אין דעה מגובשת בנידון.(עיניים לי ולא אראה? ) תודה להתייחסותך ניסו יקירי. נדב.
גבי ידידי. אם היה זה רק צירוף מקרים, או יד מכוונת? כתבתי תשובתי לידידנו ניסו. קטונתי מלפסוק דבר בנושא המסתורי הזה. תודה על דברי העידוד גבי ידיד. נדב.
הים רצה אותי גם בהדמנות אחרת כששרתתי במילואים על אנית חיל הים אילת. היא טובעה על ידי טילי ים מצריים ורבים נהרגו. אני לא הייתי שם לאחר שהועברתי לשרת באניה אחרת. גורל. אז כפי שאמרתי הים הוא אכזר. הוא בלע את הצוללת דקר על ציוותה.
אין כמו קרקע מוצקה מתחת לרגליים...חחח..
אני זוכר את הרשומה שהעלת בזמנו ביוצרת. סיפור הצלה מעניין.
יעקב ידידי קורא שוב אותן מזכיר פה על קצה המזלג, את החוויות שחווית בים. כחייל בחיל הים, ובמילואים,בח?יל. חוויות קשות.
לפני כשנה, חשבתי שכדאי להעלות אותן ב'יוצרת' ובבלוג. הצעתי לך זאת. זוכר פרסמת אחת הכתבות מתוך כמה שאותן טרם קראנו.
כדאי שתעלה את סיפור ההצלה של האיש והילד, ודאי יהיה מעניין לקרוא. חשוב שהחברים הקוראים, לדעת, על סכנות וקשיים שאדם עובר בחייו.
תודה יעקב ידידי. תגובתך הטובה.
בריאות לך ובני ביתך. בברכת שנה אזרחת טובה ומאושרת. נדב.
בזמנו כתבתי בלוג על הצלת חבר כילד וללא ידע שכמעט עלתה לי בחיים.
ההצלה התרחשה במקווה מים בחולון ולמזלי הטוב היינו שלושה ילדים כשהבוגר ביננו הצליח להציל את שנינו. ואין לי מושג מאיפה היה לו הידע להכניס אגרוף לבטנו של החבר הטובע שמשך אותי למצולות. אני הגעתי לחוף מבטחים בכוחות עצמי.
בריאות ואריכות ימים ברוך ידידי. (חיוך) נדב.